אושר

אצל השחקן ארתור דיירסקי, אין באמת הבדל בין במה לחיים, בין זיכרון לדמיון, בין כאב לעונג. ארתור, שעלה לישראל בגיל 12, חי עם בת זוגו לאה בבועה עירונית רוטטת – שני שחקנים במבוך של מין, מילים ותשוקה – והוא סוחף את שניהם למערבולת של פינות לב חשוכות ואכזריות, כשלפתע צץ מחייו הקודמים דמיטרי, נחוש לצרוב אותו כמו כוויית קור. 

האם החופש הטוטאלי, ההרסני, שארתור נטל לעצמו ביצירה ובחיים, ייחלץ לעזרתו הפעם? 

מה שזוכרות הידיים מלהטט בעולם שבו שפה עשירה, הֶקשרים קלאסיים ועומק פסיכולוגי מתקיימים לצד קצב פרוע. יחד עם ארתור, עומר מאיר ולבר נע בין רוסיה לישראל, ובין תרבות שלא למדה לבכות לכזו שלא יודעת לשתוק. הוא מתבונן בארתור עוטה דמויות ומסכות ומביט עמוק פנימה אל תוככי נפשו ונפשנו.  

הספר הזה לא נכתב כדי להשתייך למדף או לסוגה. הוא מבקש, כמו הגיבור שלו, רק לבעור.

עומר מאיר ולבר, יליד באר שבע, הוא מנצח, מלחין וסופר. ולבר מופיע תדיר על הבמות המכובדות ביותר בעולם, ומביא איתו קול אחר שמבקש לחרוג מהכללים ולסחוף את שותפיו ומאזיניו אל מקומות לא מוּכּרים ומסעירים. כמו העשייה המוזיקלית של ולבר, גם הכתיבה שלו מבטאת חיפוש נטול פחד אחר הלא מוגדר.

מה שזוכרות הידיים הוא הרומן השני של ולבר. ספרו הראשון, ארבע פעמים התעלף חיים בירקנר, אודות מהגר אירופאי תלוש ופרובוקטיבי במדינת ישראל הצעירה, ראה אור בעברית בהוצאת קרן ובתרגום בהוצאות מובילות בגרמניה, צרפת ואיטליה. הספר זכה לשבחי הביקורת ובפרס Cielo d'Alcamo לרומן מתורגם לאיטלקית. 

הנערה מהבית הוורוד הוא רומן ביכורים אישי, המביא את סיפור חייה הדרמטי של המחברת.

נערה בת שש-עשרה מאבדת את אמה. אביה מתרחק ממנה אל בת-זוג חדשה ומותיר אותה להתמודד לבדה ב'בית הוורוד', בית מלון משפחתי העומד לכינוס נכסים. הנערה צריכה להבטיח לה קורת גג וקיום, וכנגד כל הסיכויים מצליחה לשמור על הבית עד תום שירותה הצבאי ולידת בנה הבכור, בשעה שבן זוגה נמצא בשליחות עלומה של המוסד.

איך מצליחה צעירה לבדה להתמודד עם כל אתגרי החיים האלה? על כך תוכלו לקרוא ברומן שלפניכם.

*

סיפור אישי כתוב היטב מחייב כנות והתמודדות עם הקושי הרגשי הכרוך בנגיעה בטראומות וחשיפתן לעין-כול ועם התהייה על היחס בין זיכרון לבין בדיון. ליאורה פיין הילר כתבה ספר נוגע ללב, רהוט ומותח, ובעיניי זהו הישג ספרותי ואישי גדול.

אילן שיינפלד, עורך הספר.

ליאורה פיין הילר נולדה בחנוכה 1949 בבית החולים דג'אני ביפו וגדלה באפרידר באשקלון, שם הקימו הוריה ב 1953 את בית המלון הראשון בעיר, "הבית הוורוד". כיום גרה בהוד השרון, נשואה וסבתא לעשרה נכדים. בצבא שירתה כקצינה.

בשלושים השנים האחרונות, מתוכן עשרים בחברה משלה, היא עוסקת בהבאת עובדים זרים לחקלאות מתאילנד.            התשוקה לכתיבה קיננה בה שנים רבות ורק בשנים האחרונות החלה בכתיבת הרומן הזה, שנשען בחלקו על מסע חייה.