יופי הוא פצע - יד שניה

ברחבי הגלקסיה מתפשטת שמועה על קיומו של המוסד האחר – גוף מסתורי שהקים הארי סלדון במקביל להקמת המוסד. אך מהו בדיוק ואיך הוא פועל? האם הוא באמת קיים, או שזהו רק מיתוס מומצא? כל כך מעט כתוב על אודותיו וגם מיקומו נותר עמום.

מציאת המוסד האחר הופכת למשימה בהולה נוכח מסע הכיבושים הבלתי ניתן לעצירה של הפרד. כוחותיו של המוטנט הנחוש אינם מסתכמים בעוצמה צבאית או טכנולוגית, ולכן נדרשת דרך אחרת להילחם בו. התקווה האחרונה היא מציאת המוסד האחר.

ולא רק מי שמנסים לעצור את הפּרד רוצים למצוא את המוסד האחר. הפרד עצמו – המודע לכך שזהו הדבר היחיד שיכול למנוע ממנו את השליטה על הגלקסיה כולה – מבקש לוודא שלא יוכל לפעול נגדו. המרוץ למציאת המוסד האחר נמשך, ולמחפשים מצטרפת גם נערה אמיצה אחת שיוצאת למסע משלה.

במוסד האחר טווה אסימוב עלילה מרתקת שמונּעת משליטה מנטלית ומניפולציות תודעתיות מתוחכמות, ומציף ביתר שׂאת שאלות על כוחם של יחידים ועל האפשרות לבחור בחירה חופשית גם אל מול כוחות כבירים.

אייזק אסימוב הוא מהאבות המייסדים של המדע הבדיוני. את סדרת ההיסטוריה של העתיד, הכוללת את ספרי ״המוסד״, כתב לאורך עשרות שנים והיא אחת מיצירות המופת הגדולות והמשפיעות בתולדות הז'אנר.

אׇבִיבִי אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר כִּי הִיא "קְטַנָּה מִדַּי".

אֲבָל כְּשֶׁהַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּהּ זְקוּקִים לְעֶזְרָתָהּ, הִיא מְטַפֶּלֶת בָּהֶם "כְּמוֹ גְּדוֹלָה".

אָז אׇבִיבִי קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה? וְאוּלַי הִיא תְּגַלֶּה שֶׁהִיא בְּעֶצֶם יְכוֹלָה? 

מְסַדְּרִים אֶת הַחֶדֶר מֵאֵת חֵן זִילְבֶּר, הַמְּלֻוֶּה בְּאִיּוּרֶיהָ הַמְּתוּקִים שֶׁל

רַעְיָה קָרָס, מְסַפֵּר בְּחָכְמָה וּבְהוּמוֹר עַל הַכּוֹחוֹת שֶׁחֲבוּיִים בְּכָל יֶלֶד וְיַלְדָּה, וְעַל גִּלּוּיִים בַּדֶּרֶךְ לְעַצְמָאוּת.

צִילִי אָהֲבָה אֶת הַבְּרֵכָה הַקְּטַנָּה 
וְהַנְּעִימָה שֶׁלָּהּ. הִיא שָׂחֲתָה וְצָלְלָה
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד קָרָה דָּבָר מֻפְלָא...

הַסִּפּוּר שֶׁל צִילִי מַתְחִיל בְּמֵי בְּרֵכָה בְּלֵב מִדְבָּר וְנִמְשָׁךְ בְּמַסָּע אֶל מַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה. הַאִם בֶּאֱמֶת תּוּכַל צִילִי לִחְיוֹת בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת שׁוֹנִים כָּל כָּךְ? 

בַּסִּדְרָה הַגִּלְגּוּל נֶחְשָׂפִים רִגְעֵי הַקֶּסֶם שֶׁל אַחַת הַתּוֹפָעוֹת הַמְּרַתְּקוֹת בְּעוֹלַם הַחַי. יַחַד עִם צִילִי וַחֲבֵרֶיהָ יֶחְווּ הַקּוֹרְאִים אֶת גַּלְגַּל הַחַיִּים שֶׁל הַטֶּבַע וִיגַלּוּ בֵּין הַשּׁוּרוֹת שְׁאֵלוֹת עֲמֻקּוֹת עַל צְמִיחָה, הִתְפַּתְּחוּת וְזֶהוּת. 

אֹרֶן הַרְמָן, חוֹקֵר וְסוֹפֵר עֲטוּר פְּרָסִים, כּוֹתֵב לִילָדִים בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה וּפִיּוּטִית עַל תּוֹפַעַת הַגִּלְגּוּל. סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים מִי גָּנַב אֶת הַמַּחְבָּרוֹת שֶׁל דַרְוִין נִבְחַר לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ, זָכָה בְּשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת וְתֻרְגַּם לְאַרְבַּע שָׂפוֹת. 

אֶת הַסִּפּוּרִים מְלַוִּים אִיּוּרֶיהָ מְלֵאֵי הַצֶּבַע וְאַהֲבַת הַטֶּבַע שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת מַאיָה שְׁלֵייפֶר.