מאז ומתמיד היו יחסי ישראל עם הקהילה היהודית בארה”ב מורכבים ועתירי עליות ומורדות, אך דומה כי בשנים האחרונות הם מצויים בשפל חסר תקדים. הקרע בין הקהילות הולך ומתרחב, הפערים והמחלוקות מתרבים בהתמדה, וקולות רבים, בשני הצדדים, רק מקצינים את עמדותיהם ומתבצרים בהן. בנקודה קריטית זו בזמן מתבקש לבחון מדוע. פרשנים ומומחים רבים העוסקים בסוגיה מציעים שלל הסברים - האופן שבו ישראל מנהלת את הסכסוך הישראלי–פלסטיני, חוסר הסובלנות של ישראל כלפי זרמים ביהדות שאינם אורתודוקסיים, הזלזול ביהודים שלא בחרו בישראל כמקום מושבם. מנגד, יש המפנים אצבע מאשימה אל הקהילה היהודית בארה”ב וטוענים כי יהודים אמריקאים רבים מפנים עורף לישראל ולישראליות ומעדיפים להזדהות עם אויביה. כך או כך, שעון החול הולך ואוזל, והיחסים מוסיפים להתערער. האם ייתכן כי כל ההסברים הללו, מספקים ככל שיהיו, רחוקים מן האמת? שהסיבה האמיתית לקרע אינה מדוברת? ששני הצדדים ניצבים על שפת התהום ואינם יודעים מדוע ואיך הגיעו לשם? בספרו החדש קרובים רחוקים מציע דניאל גורדיס מבט חדש ומהפכני על יחסי יהדות ארה”ב וישראל. שורשי הקרע, הוא טוען, טמונים עוד בשחר התגבשותן של שתי הקהילות, טרם הקמת המדינה. יהודי ארה”ב מחד, והישראלים מנגד, בנו ועיצבו את חזונם על ערכים ואמונות שונים, לעיתים מנוגדים. מתוך כך נולדו שתי תפיסות עולם שונות בתכלית לגבי המדינה היהודית, הערכים היהודיים, והשאיפות לעתיד. כשם שלא ניתן לטפל במחלה מבלי לקבל דיאגנוזה, לא ניתן לאחות את הקרע מבלי להבין את הסיבות האמיתיות להיווצרותו. על מנת לרפא את היחסים בין שתי הקהילות, עליהן להכיר בראש וראשונה בפערים האידיאולוגיים ביניהן, ובסיבת הסיבות להתרחקותן. רק מתוך כך תתאפשר ההחלמה והחתירה לקראת עתיד משותף.