`אני הולכת ברחוב ומסתכלת על אנשים, מביטה בהם היטב, שואלת איך הם מסוגלים לחיות, בודקת אפילו מה צבע הגרביים שלהם, ואחרי כן חושבת עליהם שעות, ימים, שלא לומר שנים, ואז אני כותבת עליהם...`` סיפורים מרעננים, קשים ויחד עם זאת כל כך קרובים לנו! כתוב בהומור ובכאב, עם סיומים מפתיעים ומתוך התבוננות מעמיקה. את ילדותה המאושרת עברה אנה גאבאלדה (1970) בדרום נורמנדי בצרפת, שם סיימה בית-ספר תיכון תחת פיקוחן של נזירות דומיניקניות. קיבלה תואר בספרות עכשווית מאוניברסיטת סורבון היוקרתית. היא חיה היום ליד פריז, מורה לצרפתית בבוקר, עוזרת לרופא חיות אחרי הצהריים, ואמא כל הזמן. סופרת בלילה, כשכל החתולים אפורים והמטבח נקי.