בחורף תש"ח,חודשים אחדים לפני הקמת המדינה,גאתה המתיחות בין ההגנה לאצ"ל.עונת "סזון" חדשה היתה בעיצומה.למרגלות הכרמל התגלתה יום אחד גופתו של לוחם ה"אצל" ידידיה סגל,מי שהיה הילד העברי הראשון במרומי הכרמל.באצ"ל האשימו את ההגנה ברציחתו.בתגובה הודתה ההגנה שחטפה את ידידיה,אך הכחישה בתוקף כי רצחה אותו.לא היה חסר הרבה שהפרשה תצית מלחמת אחים פנימית,בעוד האויב הערבי בשער.דווקא משפחתו של ידידיה מנעה את ההתלקחות."רק לא מלחמת אחים",זעקה האם השכולה.היא ציוותה על נוקמים פוטנציאלים להניח את נשקם.שנתיים אחרי הקמת המדינה התלהטה הפרשה מחדש.יוצאי האצ"ל וההגנה התנצחו ביניהם במשפט דיבה מסעיר,שהיה מעין מבוא למשפט קסטנר.במישרין או בעקיפין היו מעורבים בו רבים ממניגי ישראל דאז וממעצבי דרכה.בשנים שבאו אחר-כך נעשו ניסיונות נוספים למצות את החקירה בפרשה.מעת לעת שוב התלהט ויכוח על נסיבות מותו של ידידיה,עד שבצוק העתים נשכחה הפרשה.