אֵיזו הִתְרַגְּשׁוּת! אַחֲרֵי יום שָׁלֵם שֶׁבְּמַהֲלָכו כָּל מָה שֶׁאָמְרָה שֶׁיִּקְרֶה אָכֵן הִתְרַחֵשׁ, נַנְסִי מְשֻׁכְנַעַת שֶׁהִיא יְכולָה לִרְאות אֶת הֶעָתִיד. נַנְסִי מְמַהֶרֶת לִפְתּחַ דּוּכַן נִבּוּי עֲתִידות, וּכְבָר חולֶמֶת לִתְרם חֵלֶק מֵהַכֶּסֶף שֶׁתַּרְוִיחַ לְמַטָּרָה טובָה.
הָעִנְיָנִים מִסְתַּבְּכִים כְּשֶׁהַנְּבוּאוׁת שֶׁל נַנְסִי לא מִתְגַּשְּׁמות, וּבִמְקומָן צָצות צָרות שֶׁאִישׁ לא צָפָה. הַאִם לְנַנְסִי בֶּאֱמֶת יֵשׁ כּוחות מְיֻחָדִים? וְאוּלַי זֶהוּ רַק צֵרוּף מִקְרִים?
סִדְרַת נַנְסִי קְלַנְסִי תֻּרְגְּמָה לְשָׂפוׁת רַבּת, הָיְתָה לְרַבַּת–מֶכֶר בֵּינְלְאֻמִּית, זָכְתָה בִּפְרַס הַיְּלָדִים לָאִיּוּר הַטּוׁב בְּיותֵר וְעֻבְּדָה לְסִדְרַת אָנִימַצְיָה.