כָּל הָעִנְיָן עִם מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים הִתְחִיל כְּשֶׁהָיִיתִי בְּכִתָּה ג'. חוּץ מִמֶּנִּי כָּל הַיְלָדִים בַּכִּתָּה כְּבָר יָדְעוּ לִכְתֹּב וְלִקְרֹא, וְלָכֵן בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיִיתִי יַלְדָּה עֲצוּבָה. אֲפִלּוּ הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה כּוֹאֵב לִי הַלֵּב, אֲבָל מִיָּד אֲנִי מַזְכִּירָה לְעַצְמִי אֶת מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים, וְזוֹכֶרֶת שֶׁבַּסִּפּוּר הַזֶּה רַק הַהַתְחָלָה עֲצוּבָה – הַסּוֹף שֶׁלּוֹ שָׂמֵחַ.
זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל מַתִּי קָטָלוֹנִי מִתֵּל אָבִיב שֶׁלֹּא יָדְעָה לִקְרֹא, אֲבָל הִקְרִיאָה עִתּוֹנִים. לֹא יָדְעָה לִכְתֹּב, אֲבָל כָּתְבָה לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, וְלַמְרוֹת כָּל הַקְּשָׁיִים הִצְלִיחָה לַעֲשׂוֹת מַהְפֵּכָה, וְעוֹד מִתַּפּוּזִים.