אמן הפורצלן מדכאו - שרה פרית'י

מה קורה כשאישה מחליטה לעצור באמצע החיים ולשאול את עצמה ברצינות: האם אני חייבת להמשיך לשאת את הסיפור שגדלתי לתוכו? האם אני יכולה לבחור לעצמי שייכות תרבותית ולאומית אחרת? 

באיך להיות סקוטית יוצאת ארנה קזין למסע מלא תעוזה אל גבולות הזהות, שבו היא מטלטלת את סיפור חייה, בוחנת את הזהות הישראלית שלה, ומבקשת להמציא את עצמה מחדש כסקוטית. דרך שמונה "שיעורים בשייכות" פוסעת קזין בין רמת גן של ילדותה לגלזגו של שורשי משפחתה, בין שירי העם והאגמים הערפיליים של סקוטלנד לבין טקסי הזיכרון והחרדות של הישראליוּת, בין רגעי חסד אינטימיים לבין מחשבות על גוף, מגדר ומקום. בצד חקירה קיומית כולל המסע גם הבלחות של סקרנות פשוטה: האם היא תצליח להפיק צליל מחמת החלילים שלה? ומה באמת לובשים גברים סקוטים מתחת לחצאית? 

קזין כותבת מתוך יושר אינטלקטואלי עמוק, שאינו חושש ממורכבות ומחשבון נפש. מתוך המסע האישי הזה נולדת הזמנה אמיתית לכולנו: להסתכל מחדש על חיינו, ולזכור שזהות ושייכות אינן שאלה של דם, שפה או טריטוריה – אלא של דמיון. והן נוצרות בכל פעם שאנו מעזים לחרוג מגבולות עצמנו ולספר את סיפורנו מחדש.

דורי מנור

ארנה קזין פרסמה עד כה עשרה ספרים, ובהם מדריך כתיבה, נובלות בלשיות, חיבור על תרבות הצריכה, ואסופת מסות אישיות. זוכת פרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול. אחרי שכתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים, ובהם "חדשות" ו"הארץ", פנתה קזין אל הסוגות הספרותיות הלא-בדיוניות – המסה האישית והממואר – והיא מתמסרת אליהן כקוראת, ככותבת וכמנחת כתיבה.

האחיות אֶמה ואָגאת לא ראו זו את זו חמש שנים. עכשיו הן עומדות לבלות יחד שבוע שלם בבית סבתן בחבל הבסקים, כמו פעם, כשבילו שם מדי קיץ. אלא שהפעם סבתא כבר איננה, והרהיטים והזיכרונות ששמורים בתוך הבית ממתינים שימיינו אותם. 

אמה היא הבכורה, המסודרת והאחראית. אגאת תמיד הייתה מבולגנת, ותפסה את כל המקום באמבטיה ובליבה של אימן. אמה, אם לשניים ונשואה, שואלת את עצמה לפעמים אם השלהבת הזוגית כבתה. אגאת לא הצליחה מעולם להיות בזוגיות ארוכה, ותוהה אם היא מסוגלת לכך או בכלל רוצה. יש להן הרבה על מה לדבר ולצחוק, והרבה כאבים לפרוק. ולאמה יש משהו שהיא חייבת להגיד לאגאת בהקדם האפשרי. אבל היא לא בטוחה שתצליח, ולא יודעת אם שתיהן יצליחו לתקן את העבר. 

וירז'יני גרימאלדי היא אחת הסופרות המצליחות בצרפת. ספריה תורגמו לעשרות שפות והפכו לרבי־מכר בינלאומיים. ביניהם הגיע הזמן להדליק את הכוכבים, היום שבו ירקדו זיכרונותינו והרגעים המתוקים, שראו אור בעברית בהוצאת כתר. ברומן המרגש חיים יפים היא רוקמת סיפור על משפחה, על היכולת לסלוח ועל אהבה חזקה, כזו שמרגישים עמוק בפנים, תמיד.

"סיפור מלוטש, רגיש ומלא הומור, כמו תמיד אצל גרימאלדי." קוסמופוליטן

"ספרהּ השלם ביותר, החזק ביותר והטוב ביותר של גרימאלדי עד כה." לה פריזיאֶן

"את לא יודעת מהו אוויר, ואף על פי כן את נושמת. את לא יודעת מהי שינה, ואף על פי כן את ישנה. את לא יודעת מהו לילה, ואף על פי כן את אפופה בו. את לא יודעת מהו לב, ואף על פי כן הוא הולם בקצב אחיד בחזך, יום ולילה, יום ולילה, יום ולילה."

במילים אלו פותח קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד את הספר באביב, מעין מכתב ארוך הממוען לאישה הבוגרת שהתינוקת שלו תהיה בבוא היום. התינוקת בת שלושה חודשים והוא בן 46, וביחד הם נוסעים לבקר את אימהּ, הנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מהבית. זהו יום יפה בחודש אפריל ובערב ידליקו בשוודיה מדורות לרגל ליל וַלפּוּרגיס, שמציין את בוא האביב. התינוקת חגורה בכיסא הבטיחות במושב האחורי, מתבוננת בנוף המתחלף ומתנמנמת. עדיין אין לה שפה שתעניק משמעות לדברים שהיא רואה, אבל היא חווה את הקשר לעולם הפיזי החיצוני באמצעות חושיה וצרכיה.

תוך שהוא משחזר את התארגנות הבוקר שקדמה ליציאה לדרך ונזכר בטיולים משפחתיים ובתקופת ההיריון, קנאוסגורד תוהה על טיב הקשר בין עולמנו הפנימי לעולם הפיזי החיצוני לנו, ומה קורה כשהקשר הזה מתנתק, כפי שקרה לאשתו כשהרגישה שננעלה מחוץ לעולם והחושך ירד.

בסגנונו הייחודי קנאוסגורד מרומם את היומיומי לנשגב והופך את השִגרה למסקרנת ודרמטית. הוא כותב לבתו לא רק על מנת להעניק לה זיכרון מאותה התקופה, אלא גם מתוך תקווה שדבריו ישמשו אותה, יהיה אשר יהיה, כדי להתמיד ולאחוז בקשר שבין העולמות שבו טמונים המשמעות והטעם לחיים.

באביב הוא חלק אחד מתוך סדרת "העונות", שכל אחד מארבעת ספריה - הממוענים כולם לבתו - עומד בפני עצמו. קרל אוּבֶה קנַאוּסגוֹרד הוא מחבר הסדרה המונומנטלית המאבק שלי, שהוכתרה כיצירת מופת בכל אחת מ־ 35 השפות שאליהן תורגמה.