אדם נכנס לצבא. אחרי כך וכך שנים, יוצא. בדרך, משהו נעלם, משהו הושל. זה נכון גם הרחק משדה הקרב, במשרד, בחדר האוכל, ברחבת הדגל, במיטת ברזל צרה. משהו הולך לאיבוד בין הימים הזהים של סבל עמום וציות קהה, ולא חוזר.
אימפריית החול, ספר הביכורים של יונתן אנגלנדר, רודף אחר אותו דבר חמקמק ואבוד דרך עשרה סיפורים כרוכים זה בזה, המתרחשים בבסיס הטירונות זיקים, בקיץ אחד אינסופי.
סיפורים בהם האוויר כבד מלחות והחולות לוהטים. הדמויות כולן עייפות, מיוזעות, כמהות בשקט לאהבה או לחיבור אנושי, משתוקקות לבית או לפחות לשוך החום. הכול וכולם ספוגי ייאוש ותשישות, מהלכים על גבול האבסורד — החייל היוצא אל עבר החולות; האפסנאית המייחלת למבט; הרב שלא יכול עוד להבליג; הטירון שמכניס לוע של רובה אל תוך פיו — כולם, הכול, חלק מאותו כאב חשוף, עירום תחת השמש חסרת הרחמים, ממנה לא ניתן לברוח.