זה היה כאילו אורח בא אלינו הביתה לארוחת ערב, ורק אחרי שיצא מהבית והתרחק ברחוב החשוך נעשינו מודעים לכל התכונות המוזרות שלו...
לא מזמן ביקר אורח מיוחד בסביבה שלנו. בפעם הראשונה בהיסטוריה תועד במערכת השמש עצם שהגיע מהחלל הבין־כוכבי. אסטרונומים הבחינו באורח רק כאשר כבר היה בדרכו אל מחוץ למערכת השמש, ואחד־עשר יום בלבד אחרי שצפו בו בפעם הראשונה חדלו הטלסקופים בכדור הארץ לקלוט אותו.
אסטרונומים אחדים טענו כי האורח היה שביט. אחרים העלו את ההשערה שמדובר באסטרואיד. אבל האסטרופיזיקאי אבי לייב מוכיח שהאורח לא היה שביט ולא אסטרואיד וכי יש תשובה סבירה אחת בלבד לשאלה מה הוא כן היה: גוף שנוצר בידי תרבות תבונית שנמצאת מחוץ למערכת השמש שלנו.
בספרו חוצן משחזר אבי לייב את המפגש הראשון של האנושות עם אוֹמוּאַמוּאַה, הגוף הבין־כוכבי הראשון שהתגלה אי־פעם במערכת השמש שלנו; ותוך שהוא לוקח את הקוראים למסע מטלטל למחוזות הרחוקים של היקום ושל הדמיון האנושי, הוא מסביר את התיאוריה המהפכנית שלו, עומד על ההשלכות שלה על המדע ועל עתידם של כדור הארץ והמין האנושי, ומסביר מדוע חיפוש אחר חיים מחוץ למערכת השמש שלנו הוא עניין של חיים ומוות. החיים והמוות של כולנו.
מבריק... ספר המדע הפופולרי של לייב מעורר מחשבה ומעניק הנאה לתוהים אם בני האדם נמצאים לבדם ביקום.
"פבלישרס ויקלי"
ספרו של אבי לייב הוא, לפני הכול, מעשה נועז. הוא מעז לומר כי המדע לא נועד רק לארגן את הידוע, אלא יכול לפרוץ גם אל הלא נודע, ולהעלות טענות שסותרות את המובן מאליו המוסכם על הכול. לדמיין, על בסיס תצפית בטבע, את מה שנדמה כבלתי אפשרי. נועזוּת מחשבתית כזו אפיינה את כל המדענים הגדולים שהראו לנו את העולם מחדש, אך עבודתו של אבי לייב יכולה להיות מקור השראה לא רק למדענים אלא גם להוגים ויוצרים מכל התחומים.
דרור בורשטיין, מחבר הספר "אדם בחלל"