המקל המדבר לומד עברית - אהד פישוף

סטודיו משלהן, הוא מסע מרתק אל ראשיתו של אחד מתחומי היצירה החשובים בתרבות העברית. זהו הספר הראשון שמתעד בשיטתיות ובאופן מקיף את התפתחות המחול האמנותי בארץ ישראל ואת ראשיתו של מוסד תרבות חי ותוסס.

המחול האמנותי הארץ-ישראלי, שייסד ברוך אגדתי, נעשה עד מהרה לזירה נשית מובהקת: 16 נשים, רובן מהגרות מאירופה, הקימו כאן בתי ספר ולהקות, לימדו, יצרו ובנו קהילות ריקוד. הן הביאו עמן שיטות הוראה מאירופה ופיתחו שיטות ייחודיות משלהן, קשרו קשרים עם מוסדות האופרה והתאטרון בארץ, ובעיקר - יצרו שפת תנועה מקומית.

סטודיו משלהן, הד לספרה של וירג'יניה וולף חדר משלך, ממחיש עד כמה בסיסית וחיונית היא זכותן של נשים למרחב יצירה, משאבים וחירות אמנותית. נשות המחול שפעלו בארץ ישראל בימי עיצובה הראשונים של התרבות העברית עשו זאת בתנאים מגבילים, ללא תמיכה ממסדית ובעת שהמרחב הציבורי נשלט ברובו בידי גברים. הן נאלצו ללמד מחול בבתיהן ולהסתמך על המשאבים הדלים שעמדו לרשותן, בלא תשתית חומרית ולפני שהתפתחה כאן מסורת של מחול. ובכל זאת הן יצרו, לימדו והותירו מורשת. זו נמחקה ברובה מהזיכרון הציבורי אך הייתה למסד של המחול הישראלי. 

ספר זה מבקש לחלץ את חלוצות המחול האמנותי הישראלי מן השכחה, לספר את סיפורן, לבאר את חשיבות פועלן ותרומתן של חלוצות המחול האמנותי הישראלי, שהעמידו דורות של רקדנים ורקדניות והטביעו את חותמן על המחול האמנותי הישראלי.

הסתובבתי על הגג בזהירות עד שראיתי אותו, ונשימתי נעתקה. שרון ישב בקצה הגג עם סיגריה ביד. כל כך פחדתי שהוא ייבהל וייפול אם אקרא לו. איך אין כאן שום גדר או מעקה? 
"שרון," אמרתי בסוף בקול נמוך, "זה אני, אלי. באתי לקרוא לך למפגש. אתה זוכר?"
שרון הסתכל עליי במבוכה. "אז מה, באת לקחת אותי?" שאל. "חשבתי שלא תבוא."

עשור לאחר פגישתם הראשונה, שרון מבקש מאלי שייתן עדות אופי שתציל אותו מסבך פלילי חמור המאיים לפרק את כל שבנה.

שיחת הטלפון הבלתי צפויה שולחת את אלי אחורה בזמן, אל הימים שבהם היה מדריך צעיר בארגון "אופק", וקצינת המבחן הפקידה בידיו את הנער בעל המזג הלא צפוי. הוא יוצא אל מסע רווי כאב וחשדנות, כמיהה לאהבה וחשש מפני הנפילה. 

כעת, כשהעבר שב ומקיש על דלתו, חייב אלי להתעמת עם שאלות גדולות שלא נותנות לו מנוח. האם באמת עומדת לאדם יותר מהזדמנות אחת לבחור בחיים?

עד מתי שצריך הוא רומן ביכורים סוחף ומרגש על גבולות השליחות, על המחיר האכזרי של החסד ועל האמונה העיקשת בכוחו של אדם להשתנות. 

אליסף בוק הוא איש חינוך, פעיל חברתי ומרצה במכללת תל חי. מנהל לשעבר בארגון "אחריי". הוא נשוי ליעל ומתגורר עם משפחתו בקיבוץ מירב. הכתיבה של אליסף מושפעת ממסע חייו, שעובר בין השטח לכיתת הלימוד, בין ההר לעמק, ובין הגוף לנפש. זהו ספרו הראשון.