"...הוא מצליח לשאת אליה עיניים מבריקות, מבטא ללא קול ובמבט עלוב דברים שאסור להגיד. היא המומה. נמלך לרגע, בתוכו גואה הנחשול שדוחף את המילים: הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר."
"בשנה שעברה שׂרר אצלנו סתיו אירופאי של ממש – צינה מצמררת, עלים נושרים, מלנכוליה במידה הנדרשת למשוררים. אני יושב ליד החלון, מביט בפירות הירוקים הזעירים על עץ הלימון הענק. הלימון גורם לי לחשוק בתה מתוק. התה המתוק מזכיר לי את עוגת הדבש המתובלת בציפורן, ומכאן הכול מאבד שליטה. מחסומים מתמוטטים, והזיכרון מתלקח באש צלולה וחורכת."
הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר, אבל האדם כותב: על מפגשים, אכזבות וכאב, אהבה, הצורך לכתוב וגם על הדרך שבה המילים נולדות. זהו ספרו השלישי של גיורא סגל. קדמו לו שני ספרי שירה: אדם אחד ניסה (הוצאת עקד, 1986) ודרך צדדית (הוצאת ספרית פועלים, 1991).