שבע מכשפות - דודי אפשטיין

עמירם בנוי כקולאז׳ שירי דרמטי. נקודת המוצא שלו היא מעשה הטרור שביצע עמירם בן אוליאל, שביולי 2015 יידה בקבוקי תבערה על ביתה של משפחת דוואבשה בכפר הפלסטיני דומא, רצח את ההורים סעד וריהאם והתינוק עלי, ופצע אנושות את אחמד בן הארבע. המחזה משלב בין הפרטים הדוקומנטריים של מעשה הטרור לבין רגעים בדיוניים שבוחנים את השלכותיו, כגון איש ציבור שמתראיין לאחר ״חתונת השנאה״ או צלמת דיוקנאות שמצלמת את עמירם לרגל התמנותו לתפקיד פוליטי בכיר. לאורך ההצגה נשמעים קולו הפנימי של עמירם וקולותיהם של איש הציבור, איש הציוד, צלמת הדיוקנאות ועלי התינוק, המביטים ל במתרחש מנקודות שונות בציר הזמן ויוצרים הקשרים חדשים לפענוח הזוועה המתהווה לנגד עינינו.

״נראה שהטקסט הפיוטי הוא יותר בגדר ניסיון לחקור את מקורות הרוע, ולא להצדיק אותו או להסיר ממנו אחריות. ׳לא רציתי, אבל הסתקרנתי׳, אומר עמירם המדומה לתינוק עלי, ונדמה שזה אולי גם מה שהוביל את יוצרי ההצגה – סקרנות, רצון/ לא רצון להתקרב לרשע [...] א׳זה חלום רע?׳ שואל התינוק עלי את עמירם באותה סצנה ועמירם משיב: ׳זה רע, אבל זה לא חלום׳״.

מוריה להמן, ״מרתה יודעת״

עדו סתר – מחזאי, בוגר תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בתיאטרון בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב. מעבודותיו הקודמות: מארי קירי (תיאטרון הסימטה, 2024), המשוגעת. אפילוג (בהשראת המשוגעת משאיו מאת ז׳אן ז׳ירודו, תיאטרון נוצר, 2022), הדהוד (תמונע, 2019), הנערים מרחוב פאל (עיבוד לספר מאת פרנץ מולנאר, תיאטרון הקיבוץ, 2016).

בסוף 2023 פורסם רומן הביכורים שלו תיאטרליה, העוקב אחר הפקה של טרגדיה יוונית בתיאטרון רפרטוארי ושולח חיצי ביקורת מחודדים למדי ואוהבים במידה – הן אל עבר התיאטרון הרפרטוארי השבע והלא רלוונטי הן אל תיאטרון הפרינג׳ היומרני והמגוחך.

סופיה עומדת לרגלי הבמה באולם הגדול בבזל ומתבוננת בהתרגשות בגבר המזוקן המרשים אשר מכריז באוזני הקהל שגם נשים יכולות להירשם כצירוֹת לאספה היהודית הגדולה. היא מבינה שזאת ההכרזה המהפכנית שציפתה לה. וכשהיא פוגשת בהמשך את בלה גינצבורג, אנרכיסטית צעירה מאמריקה, היא מגלה גם סודות נסתרים על עצמה.

באותו זמן במושבה הצעירה פתח תקווה פועלת דבור'ילי גיסין בנחישות לשנות את עולמה. היא מתעקשת להגשים חזון של ציונות ושוויון זכויות לנשים, למרות התנגדותם של הגברים בחייה: אחיה, בעלה וגם הגבר שבו היא מאוהבת. ייסורי ליבה של דבור'ילי מובילים אותה לנתיבים שלא שיערה שתעז לצעוד בהם.

דרכיהן של סופיה, בלה ודבור'ילי מצטלבות עם אלה של מרים מיסוד המעלה, המפרשת את מורשתה הדתית והעדתית בדרך שונה מהמקובל, ושל סימונה מירושלים, הקוראת תיגר על מעמדו של בעלה. הנשים הללו - בנותיהן של גיבורות הרומן ההיסטורי המרתק הכלה האחרת - שובות לב, מעוררות השראה, ונאבקות יחד ולחוד על זכותן להגשים את עצמן ולחיות את חיי האהבה שלהן כרצונן.

"בדרך הביתה, כמה דקות אחרי שיום ההולדת שלי נגמר ומשהו בי קצת נרגע, הבנתי שאני רוצה לחזור לרחוב. אבל הפעם כצִ'יף. הבנתי שמיציתי את החיים של לעבוד עד חמש ולחזור לתפעל את הילדים. לנסות לא לריב עם טל. לנסות ולנסות ולנסות. השוטטות הקצרה הזאת ברחוב הזכירה לי גם כמה הרחוב גורם לי להרגיש חי. והנערה על הספסל הראתה לי שאני לא באמת מצליח להפסיק לראות. ושאני עדיין מחפש. היתה תקופה שחשבתי שכבר נרגעתי. כשהמלחמה נגמרה והתחתנו. אבל לא באמת נרגעתי. ואתם יודעים מה הכי מתסכל בכל הסיפור הזה? שאני לא באמת יודע מה אני מחפש."

עמוס עדיין מחפש, וכמוהו איתי ונעה, חבריו לצוות. ערים בלילות וממתינים לשיחת טלפון – זהו מצב הצבירה של גיבורי הספר, הלכודים במעגל הסיזיפי של הסיוע לנערי הרחוב. 

מבעד לקירות פורש ביד בוטחת את עולמם של הנערים המשוטטים ברחובות ואת עולמם של המטפלים בהם. ברומן מפתיע וחכם אלה וגם אלה, כל אחד בדרכו, מחפשים ריפוי לכאבם ולומדים מחדש מה הן אחריות, חמלה ואהבה.

בהשראת שנות עבודתו ברחובות ישראל, רועי בן מנחם מעצב ז'אנר המשלב עומק מקצועי עם רומן אמיץ וצלול על גבולות הנפש, על עייפות החומר ועל התקווה שלא נגמרת, גם כשהיא נוזלת מבין האצבעות.

הספר נוגע גם בהורות וממחיש את הכמיהה של כל ילד, נער ואדם שיאהבו אותו, יראו אותו, יקשיבו לו וינסו להבין אותו ואת מה שקורה בחייו.

ד"ר רועי בן מנחם הוא מומחה לנוער במצבי סיכון. כתב את עבודת הדוקטור שלו על "חוכמת הרחוב וביטויה בחיי היומיום". ניהל את תחום עבודת הרחוב בעמותת עלם ואת המדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר. הקים ומוביל את מו"פ "ראשית" לטובת קידום עבודתם של מחנכות ומחנכי הכיתה בישראל. מחבר ספר הילדים "ההצלחה שהתחבאה" (2019). 

בן זוג לאלונה ואבא של אליה, יונתן, דני ומורי.