דן בן־אמוץ, עמוס קינן ואורי זהר היו כוכבי תרבות ישראליים בשנות ה־ 60 וה־ 70 שהותירו חותם על הסצנה החילונית־ליברלית. הם כתבו טורים בעיתונות, פרסמו ספרים ויצרו סרטים, שזכו לתהודה ציבורית רחבה. ביצירותיהם הם עסקו בנושאים כמו המיליטריזם בחברה הישראלית, מעמדו המתחזק של הממסד הדתי, הסיאוב בצמרת השלטון והקונפורמיזם שמאפיין את הישראליוּתּ עד עצם היום הזה. את אלה שכחו מנסה לענות על השאלה מדוע חרף היותם דמויות מפתח נדחקה פעילותם הפוליטית של בן־אמוץ, קינן וזהר מן המחקר ומן הזיכרון הקולקטיבי, ולא רק בעטיין של שערוריות שנקשרו בשמם. באמצעות ניתוח יצירותיהם האמנותיות וכתביהם הפובליציסטיים, בוחן ד״ר אלעד וקסלר את דמותם של השלושה, שבעטו באתוס הציוני־סוציאליסטי, ובה בעת חשו שאין להם ארץ אחרת. הביקורת שמתחו על דרכה של ישראל תקפה גם היום, וביתר שאת.
אנחנו פגועים. כועסים. נוטרים טינה. רוצים לנקום. לפעמים גם מוציאים את הנקמה לפועל כדי להירגע. לאן זה מוביל אותנו?
הספר האור בקצה הוא מסע רגשי ומחשבתי יוצא דופן. הוא עובר דרך הפסיכולוגיה של הכאב, הסוציולוגיה של השנאה, הקולקטיביות של הטינה, והתשוקה הכל־כך אנושית — לנקמה.
אבל הספר הזה הוא לא רק חפירה בתהומות. הוא חיפוש עמוק – לפעמים כואב – אחר האפשרות לתיקון. לא מתוך סליחה מזויפת, אלא מתוך הבנה. מתוך אחריות. מתוך רצון לשרוד את המקום שאנחנו חיים בו, כפרטים וכקולקטיב.
ספרם של טובה הרטמן ויהודה שוחט נוגע בחוויות של כולנו משבעה באוקטובר 2023 ואילך, אבל גם בחיי היום־יום, בדברים הקטנים שגורמים לנו להתפוצץ, עד שאנחנו לא מסוגלים עוד להכיל, תוך שאנחנו נכנסים למעגל סבל שממנו כולנו נפגעים.
באמצעות עשרות ראיונות עומק ומונולוגים מטלטלים, האור בקצה הוא לא עוד ספר תיאוריה: הוא מראָה, לעיתים עקומה, לעיתים בוערת, אבל תמיד אנושית.
פרופ' טובה הרטמן היא דיקאנית החוג למדעי הרוח והחברה בקריה האקדמית אונו. זהו ספרה השישי.
יהודה שוחט הוא מרצה בקריה האקדמית אונו, סופר ועיתונאי. זהו ספרו הרביעי.
המחיר שלנו:
83
₪
הממשל הצבאי הוקם במהלך מלחמה ופעל במסגרת הצבא, אך קידם יעדים פוליטיים ואידיאולוגיים. ביולי 1948, למחרת כיבושן של לוד ורמלה וערב כיבושה של נצרת, כונן דוד בן-גוריון גוף שנועד לשלוט בפלסטינים שנותרו בשטח מדינת ישראל. מטרותיו העיקריות היו שלוש: להקל על העברת אדמות הפלסטינים לידיים יהודיות; להדיר את הפלסטינים משוקי העבודה ולמנוע מהם להתארגן על בסיס כלל ארצי. הממשל הצבאי קידם יעדים אלה באמצעות מנגנון ביורוקרטי שמנע מהם יציאה ממקום מגוריהם ללא אישור המושל. המנגנון הזה אִפשר למעשה לשלטון לקבוע מי יעבוד ומי יהיה מובטל, מי ירכוש השכלה ומי יזכה לטיפול רפואי.
הממשל הצבאי היה שנוי במחלוקת במערכת הפוליטית בישראל, אך עוצמת ההתנגדות לקיומו מותנה לעתים בגלל האינטרסים המפלגתיים והאידיאולוגיים של המתנגדים, משמאל ומימין: מפ"ם, שהתנגדה לו משמאל, לא בחלה בצירוף אדמות מופקעות לקיבוציה; תנועת החרות, שבחלק מהזמן התנגדה לו מימין, לא ראתה פסול בהדרת הערבים משוק העבודה או במניעת התארגנותם. רק מק"י, המפלגה הקומוניסטית מעוטת ההשפעה, התנגדה לקיומו בעקביות.
יהודית או דמוקרטית מתאר את הגורמים שעיצבו את יחסה של המערכת הפוליטית לממשל הצבאי, עוקב אחר עוצמתו המשתנה של הוויכוח סביבו, מסביר את התפנית שחלה ביחס אליו בעקבות הטבח בכפר קאסם באוקטובר 1956 וגם את התעצמות המחאה נגדו במחצית הראשונה של שנות השישים. הספר מבקש בין השאר להשיב על השאלה אם החלטת ממשלתו של לוי אשכול לבטל את הממשל הצבאי בדצמבר 1966 נבעה ממאבק המתנגדים, או שמא מן ההכרה שהממשל הצבאי מימש את יעדיו.
המחיר שלנו:
68.60
₪