את אלה שכחו - אלעד וקסלר

חשבי על המחיר ששילמת עד היום בגלל ספקות עצמיים? שווה נכתב כדי שתשני את זה.

דמייני מה היית עושה אם באמת היית מאמינה בך, בלי להתנצל, בלי להקטין את עצמך, בלי לחכות עד שתרגישי מוכנה. כשאת מפסיקה לפקפק ביכולות שלך, בונה ערך עצמי יציב ומאמצת את מי שאת באמת, כל החיים משתנים: בעבודה, בעסקים, במנהיגות, בזוגיות, בחברויות וכן, גם בחלומות.

ג’יימי קרן לימה הפכה מצעירה מאומצת עם התקפי חרדה ודיכאון שממלצרת בדיינר, ושחוותה שנים של דחיות וספק עצמי, ליזמית של חברה בשווי מעל מיליארד דולר בזכות היכולת ללמוד להאמין בעצמה. עכשיו היא מציעה ספר הדרכה מעשי ופשוט לבניית תחושת ערך עצמי בלתי מעורערת, כך שגם את תוכלי להאמין בעצמך באמת.

אם אי־פעם נאבקת בתסמונת המתחזה, התרגלת לרצות אחרים על חשבונך, או מצאת את עצמך תקועה אף על פי שיש לך כישרון – הספר הזה בשבילך. דרך צעדים ברורים וכלים יישומיים תלמדי להשתחרר ממה שמעכב אותך, ולהרגיש מספיק טובה בדיוק כפי שאת.

שווה ילמד אותך:

• להפסיק להאמין לשקרים שמובילים לספק עצמי
• להפסיק להקטין את האור שלך ולפקפק בגדולה שלך
• לשחרר טעויות עבר ולהחזיר את הביטחון העצמי
• לנטרל את הפחד מדחייה ומכישלון
• לשנות את המשמעות שאת נותנת לסיפור ולזהות שלך
• להגשים את החלומות שלך מתוך אמונה שאת ראויה להם

כי כשמשנים את מה שאנחנו מאמינות שמגיע לנו – משנים את כל החיים.

ג'יימי קרן לימה היא מחברת רבי־מכר של הניו יורק טיימס, מרצה אורחת ב"החיים שתמיד רצית" יחד עם אופרה וינפרי, ומייסדת It Cosmetics – חברה שהקימה בסלון ביתה ונמכרה ללוריאל בעסקה של למעלה ממיליארד דולר. המגזין פורבס הגדיר אותה כאחת הנשים העשירות ביותר באמריקה שעשו את הונן בכוחות עצמן.

הבית הפילוסופי הוא אסופת מאמרים המבוססת על סדרת הרצאות שהתקיימה במכון ון ליר. הספר מבקש לבחון מחדש את אחד המושגים הטעונים, הבסיסיים והחמקמקים ביותר בקיום האנושי: הבית. הבית הוא מושא לכמיהה עמוקה, מקום של ביטחון, שייכות ואינטימיות, המרחב שבו אנו אמורים להיות "אצל עצמנו" ולמצוא מנוח. אך כפי שמראים המאמרים בספר – העוסקים בהגותם של פילוסופים בולטים כפרידריך הגל, היינריך היינה, ולטר בנימין, ז'אק דרידה, אדוארד סעיד וג'ודית באטלר – לבית יש גם צד אפל ומסוכן. התשוקה לביתיות ולזהות אחידה ומוגנת עלולה להוביל בהכרח להדרה, לניכור ואף לאלימות קשה כלפי מי שנתפס כזר וכמאיים על השלווה המדומה.

הכותבים בספר נעים בין המטפורי לקונקרטי, בין הפילוסופי לפוליטי, ומציעים קריאה ביקורתית המערערת על התפיסה הרומנטית והשמרנית של הבית כמבצר סגור. הם חושפים את המתח המתמיד בין הרצון להרגיש בבית לבין האתיקה של הגלות והאל-ביתיות; בין הבית הבטוח של הגל לבין העמידה על הסף של בנימין או הגלותיות של סעיד.

הדיון הפילוסופי המוצג בספר אינו מנותק מהמציאות המדממת והכואבת שבה אנו חיים, שבה רבים כל כך נותרו חסרי בית במובן הממשי ביותר, ושבה שאלת הפליטות, ההרס והאובדן הופכת לשאלה דחופה וקיומית. דווקא בעת הזו, הספר מזמין אותנו לחשוב על הבית לא כנחלה בלעדית המקדשת אדנות וכוח, אלא כמרחב של פגיעות משותפת ותלות הדדית. זהו ניסיון אמיץ וחשוב להבין את המחיר הכבד של הכמיהה לבית, ולשאול אם אפשר לכונן תחושת שייכות שאינה כרוכה בהכרח בנישולם ובחורבנם של אחרים.