הזהות הישראלית מצויה בתהליך דינמי של השתנות ועיצוב, והמאמרים שכונסו בספר בוחנים את רכיביו וגילויו המגוונים. הספר דן במכלול סוגיות, ובהן היחסים בין יהודים למי שאינם יהודים; יחסם של ישראלים לסוגיית שלילת הגולה וגלגוליו; היחס לשואה; מעברים דוריים והשפעתם המשתנה על הזהות; סוגיית הזיכרון הקולקטיבי; דת ולאומיות; עיצוב זהות ישראלית מקומית המתקשרת לעבר המיתי-הארכיאולוגי ומתנתקת מן העם היהודי הקונקרטי.
המחברת בוחנת שאלות מרתקות אלה ומציגה אותן בהתפתחותן המתמדת, בתהליך שאינו פוסק של שינוי עמדות ותובנות. מאמרי הספר מעמידים לבחינה מחדש עמדות שנתקבעו במחקר בעשרים השנים האחרונות, ומערערת על הנטייה הרווחת להציג את השוליים הקיצוניים כנציגים, כביכול, של הכלל. התוצאה החדשנית היא תובנה מעודנת יותר של העבר הציוני והישראלי. אניטה שפירא, ההיסטוריונית פורצת הדרך ובעלת ההשפעה מבקשת לומר לקוראיה הרבים, כי התבוננות אמפתית אינה סותרת ביקורת מפוכחת.