“לרבים מאיתנו – נאמר בביקורת – יש בצעירותנו אהבה אחת
גדולה ומסעירה , שרק לעתים נדירות היא מסתיימת באושר :
תכופות היא מתפוררת במהירות שוברת-לב ומותירה אותנו
בתחושת ריקנות . בכישרון מזהיר צד טרווניאן אהבה זו בכל יופיה
וכאביה בספרו הקיץ של קטיה” .
זה היה הקיץ הנפלא של שנת 1914 . ימיו הארוכים לאין-קץ היו
מופזים באור השמש הטובה ואירופה כולה טבלה במזג-אוויר
שקוף ומעודן – “הדבר האחרון שהאירופים כולם היו שותפים
לו , חוץ מבוץ , יגון , שנאה ומוות” . תותחי אוגוסט , שבישרו את
בואה של “המלחמה הגדולה” , שינו את פני העולם לבלי הכר .
דוקטור ז’אן-מארק מונז’אן , שזה לא כבר סיים את חוק-לימודיו
בבית הספר לרפואה , מגיע אל סאלי , כפר נידח באיזור הבאסקי
בצרפת , כדי לשמש עוזרו של רופא-הכפר . ה”מיקרה” הראשון
שלו בא עליו במפתיע . אחר צהריים אחד , כשהיה שרוע מתחת
לעץ בפארק שליד הנהר וחולם בהקיץ , הגיעה אליו נערה יפה
ותבעה ממנו במפגיע לבוא אל ביתה שבפאתי הכפר , לטפל בידו
השבורה של אחיה-התאום פול .
זאת היתה תחילת הסתבכותו של מונז’אן עם קטיה , עם פול ועם
אביהם מסייה טרוויל , בני המעמד הגבוה בפריס המנסים
להימלט מעברם המעורפל . כצפוי מתאהב ז’אן-מארק בקטיה
ואינו שועה לאזהרות פול להתרחק ממנה . הרופא הצעיר, שאינו
מכיר במיגבלות , משוכנע שאהבתו תתגבר על כל מכשול , אך זו
נהפכת לאהבה הרסנית ; הרומן האידילי נעשה סיוט וסודה של
קטיה נחשף “בשיא מקפיא עצמות , שיישאר עם הקורא גם אחרי
הדף האחרון.”
וושינגטון פוסט : “טרווניאן מצליח להעלות עולם שאבד לבלי-
שוב ; גיבוריו אמינים ומלאי-חיים והכתיבה מדויקת , מאופקת
ובנויה בחוש דק : מתח , הרפיה ושיא … הקורא נסחף בעקבות
הסיפור אל כמה מן הפינות האפלות שבנשמת אנוש.”
זהותו האמיתית של טרווניאן עדיין לא נחשפה למרות שספריו
שיבומי והקיץ של קטיה שהו שבועות ארוכים במעלה רשימות
רבי-המכר . המעט שנרמז: “הוא בשנות החמישים לחייו , עסק
בקולנוע ושהה תקופה ארוכה במזרח הרחוק.”