מה קורה שלקופים נמאס שעושים בהם ניסויים
איזבל דאנקן, חוקרת במעבדה הלשונית של קופי האדם, לא מבינה בני אדם, אבל בעלי חיים היא מבינה היטב - במיוחד את קופי הבּוֹנוֹבּו. קופים אלה מסוגלים למחשבה הגיונית ולקיום מערכות יחסים עמוקות, ואלה המצויים במעבדה הלשונית יודעים את שפת הסימנים האמריקנית. איזבל חשה בנוח בעולמם הרבה יותר משחשה אי פעם בקרב בני אדם, עד שהיא פוגשת את ג'ון תיגפן, עיתונאי נשוי מאוד שמרהיב עוז להתייצב מול לוחמי זכויות בעלי החיים הנוכחים תמיד מחוץ למעבדה הלשונית, כדי לראות מה באמת מתרחש בפנים. כשפיצוץ מזעזע את המעבדה, פוצע את איזבל אנושות ו"משחרר" את הקופים משביים, הופכת הכתבה של ג'ון לסיפור של פעם בחיים, שלמענו יסכן את הקריירה שלו ובהמשך את נישואיו. ואז תוכנית מציאוּת בכיכובם של הקופים הנעלמים עולה לאוויר בנסיבות מסתוריות, והופכת לתופעה המרתקת והבלתי סבירה ביותר בהיסטוריה של התקשורת המודרנית. מיליוני צופים נדבקים אל המסכים וצופים בקופים מזמינים לעצמם משלוחים של אוכל שומני, עושים סקס ללא הפסקה ומסמנים לאיזבל שתבוא לקחת אותם. כעת, כדי להציל את משפחת הקופים שלה מהפרודיה הזאת על חיי אנוש, חייבת איזבל ליצור קשר עם בני מינה, כולל ג'ון, נייתן (צמחוני ירוק-שיער) וכוכבת פורנו בגמלאות עם אג'נדה משלה.
שרה גרואן היא סופרת אמריקנית. ספרה הראשון, מים לפילים, היה רב-מכר בינלאומי ועובד לסרט. היא חיה עם משפחתה, ארבעה חתולים, שני כלבים, סוסים ועז בקהילה ירוקה בקרוליינה הצפונית. לצורך כתיבת בית הקופים היא למדה בלשנות ומערכת של לקסיגרמות כדי שתוכל לתקשר ישירות עם קופי הבונובו שחיים בקרן לקופי האדם בדה-מוין, איווה. כעת היא שוקלת לצרף אותם למשפחתה המורחבת, ולדברי הקופים התחושה הדדית. "גרואן מגישה סיפור שופע טוּב, תקווה ושאלות מרתקות אשר לטיבם של בני אנוש." רדבוק