"אֲנִי אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת אַתְּ,"
אָמְרָה הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁבַּמַּרְאָה.
"בְּעֵינַיי, אַתְּ הֲכִי מוּשְׁלֶמֶת שֶׁיֵּשׁ."
בְּשִׂיחָה אִינְטִימִית, מְחַמֶּמֶת לֵב וּמַעֲצִימָה בֵּין יַלְדָּה לְהִשְׁתַּקְּפוּתָהּ בַּמַּרְאָה, הַסֵּפֶר מַזְכִּיר לַקּוֹרְאוֹת וְלַקּוֹרְאִים בְּכָל הַגִּילִים שֶׁתַּחַת הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי חֲבוּיִים יוֹפִי פְּנִימִי וְעֵרֶךְ עַצְמִי, וְהֵם הַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמֶת.
הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁבִּי הוּא סֵפֶר מְיוּחָד בְּמִינוֹ שֶׁיַּעֲזוֹר לָנוּ לִמְצוֹא אֶת הָאוֹמֶץ לְהִסְתַּכֵּל פְּנִימָה וְלֶאֱהוֹב אֶת עַצְמֵנוּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ.