אסף הוא לכאורה עוד גבר נורמטיבי. עובד, מתחתן, קונה בית, תומך באשתו, ומתאמן בריצה, אבל כשהבן הבכור שלו נולד, אסף מבין שהוא לא מסוגל לחיות את החיים שכולם מצפים ממנו לחיות.
בגוף ראשון מתוארת הקמת משפחה מנקודת מבט נועזת וכנה. בבנימינה, בין ככרות תנועה על שם אהוד מנור, חיפושיות, עצי לימון, שכנה שמביאה עוגה, וילדים יפים, דווקא הפסטורליה של המושבה היא שמייסרת את הנפש של אסף. אנשיהּ מציבים סטנדרטים שאסף אינו עומד בהם.
המבט שלו נעצר באופן טבעי שוב ושוב על יסמין, אשתו. הוא רואה אותה מניקה, משמינה, מפתה, מגרשת, ועושה אהבה. הוא מתרחק ממנה. הוא חוזר אליה. הוא קנאי, אבל זקוק לחופש בעצמו. מיום ליום הוא מתמלא אובססיה, משתגע מהמחשבה שאולי הילד בכלל לא שלו.
הרומן האינטנסיבי הזה, מנקודת מבטו של גבר צעיר בעולם אגרסיבי, מזוייף ודורשני, מציע בחינה של אמיתות, תהיות ומחשבות על גבריות והורות בעידן הנוכחי. גוד אינאף מבקש לבדוק מה טבעו של האדם, והיכן עובר הקו הדק בין רוע מוחלט לרוע בכמות מובנת, בין טוב לטוב דיו. בין אדם סביר, למי שכבר לא.
זהו ספר הפרוזה השני של גייל גלבוע פרידמן, אחרי הרומן אלמה מטר (2021). עד כה פירסמה גם שני ספרי ילדים ואת ספר המדע אני חושב משמע אני טועה, יחד עם חיים שפירא (2015).