נקמתה של נקודת המפנה - מלקולם גלדוול

ספרה של אילנה לאור, הרפתקאות תאורטיות וקליניות, מהווה הרפתקה בפני עצמה. הספר עוסק בהגדרת הטראומה, בתחושות ובתופעות המתלוות אליה, כמו למשל דיסוציאציה או אקט של חיבור וגילום בפעולה. הוא מפגיש את הקורא עם החשיבה ההתייחסותית באמצעות מצבי עצמי, רגרסיה הדדית ועוד. הרפתקאות תאורטיות וקליניות מציג המשגות תאורטיות ומקרים קליניים מפורטים אשר מנהירים לקורא מהי עבודה קלינית התייחסותית. המחברת רואה את העבודה הטיפולית כסוג של תרגום ששותפים לו המטפל והמטופל, ולכן קרבת המטפל לחוויית המטופל היא קריטית לתהליך, והשימוש בשפה פשוטה ומובנת מאפשר תהליך משמעותי.

אבל מהו תהליך כזה? כיצד נדע שהצלחנו? לשאלות אלה ואחרות מתייחסת המחברת.
לאחר פתח הדבר וההקדמה על טראומה התפתחותית-התייחסותית, מובאים תשעה פרקים אשר כל אחד מהם מורכב ממאמר בנושא אחר, אבל לא מדובר באסופת מאמרים אלא בספר הממחיש התפתחות מקצועית תהליכית בתוך הטיפול ומעבר לכך. כמו כן, המילה הרפתקאות המופיעה בשם הספר מסמנת את החיוּת החיונית לכל טיפול, ואין בכך הקלת ראש ביחס למונח טראומה; נהפוכו, יש בכך אמירה ביחס לשותפות וחבירה של חוויות קושי ואובדן לצד חוויות של חיוּת מפתיעה.

ד"ר אילנה לאור היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית; שימשה כראשת הסניף הישראלי של IARPP- International Association for Relational Psychoanalysis and Psychotherapy, וכיום היא חברת הנהלה בארגון. לאור מלמדת ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה: מסלול הליבה והמסלול ההתייחסותי באוניברסיטת תל אביב, בית הספר לרפואה. לאור כותבת על התהליך האנליטי ועל טראומות התפתחותיות-התייחסותיות; מאמריה פורסמו בכתבי עת מקצועיים באנגלית ובעברית. כמו כן פרסמה שלושה ספרי ילדים: "החברה שלי ליה", "עילי והסוס המתאים" ו"הממלכה". מטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב

השיבה לקיבוץ הוא חיבור ייחודי המשלב יסודות אוטוביוגרפיים עם בירור פילוסופי, חברתי ואישי של חוויית החיים הקיבוצית. הפילוסוף יובל לוריא שב בספר זה אל שנות ילדותו ונעוריו בקיבוץ עין שמר, שאליו חזר בשנת 1954 לאחר שש שנות חיים בניו יורק, ובוחן ממבט מאוחר – של אדם מבוגר – את משמעות השיבה, ההשתייכות והזהות שנרקמת בין היחיד לקבוצה.

זהו חיבור אישי המנסח את מה שהיה משמעותי למחבר עם שובו לקבוצה ולקיבוץ מארה"ב. אולם החיבור הזה חורג מתיעוד זיכרונות אישיים גרידא: הוא מספר על צורת החיים החברתית של קבוצה במוסד החינוכי בקיבוץ באותם ימים, ומציב אותה ואת הקיבוץ בהקשר אישי, חברתי, היסטורי, פסיכולוגי ופילוסופי. הוא עושה שימוש בזיכרון כנקודת מוצא לבירור מושגים פילוסופיים יסודיים כגון זהות אישית וחברתית, שייכות, חירות, אחריות, סמכות, חינוך, שוויון, כמו גם משמעות החיים. לוריא מציע בירור פילוסופי שאיננו פסיכולוגי או משפטי, אלא רפלקסיבי ורעיוני – ניסיון להבין כיצד מושגים אלה מתממשים בפועל בהוויה קיבוצית קונקרטית, וכיצד הם מעצבים את תודעת היחיד החי בתוכה. באמצעות תיאור הקליטה מחדש בקבוצה, החיים במוסד החינוכי, תרבות היומיום, מערכות היחסים והנורמות החברתיות, נחשף המתח המתמיד בין אינדיבידואליות לבין קולקטיב, בין בחירה אישית לבין מסלול חיים מוכתב. לצד הסיפור האישי נפרש גם הקשר היסטורי-חברתי רחב: תולדות הקיבוץ, האתוס של תנועת "השומר הצעיר" והרקע הערכי והאידיאולוגי של החברה הקיבוצית בראשית ימי המדינה.

השיבה לקיבוץ הוא ספר עיון אישי המבקש להבין לא רק מה קרה, אלא מה הייתה משמעותם של החיים הקיבוציים – אז, וכפי שהם נראים במבט משקיף לאחור – עבור היחיד, הקבוצה והחברה הישראלית כולה.

יובל לוריא הוא פרופ' אמריטוס במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. מבין ספריו: "בעקבות משמעות החיים: מסע פילוסופי" (אוניברסיטת חיפה, 2002); "מבוא לקסמי הפילוסופיה: אתיקה ומוסר" (אוניברסיטת בן-גוריון, 2007); "על ההוויה החברתית: קריאה מושגית בתנך ובפילוסופיה היוונית" (רסלינג 2016); "אנתרופולוגיה פילוסופית" (רסלינג, 2023); "מבט אנושי: הסתכלות וראייה בפסיכולוגיה פילוסופית" (רסלינג 2025).