משיח בשדה בוקר

"יש דבר אחד שהופך את המדינה שלנו למקום חשוב: העובדה שהונגריה היא חממה, שבה נערכים ניסויים לפוליטיקה השמרנית של העתיד... מקום שבו לא רק דיברנו על הבסת הליברליזם הפרוגרסיבי ופנייה לכיוון פוליטי נוצרי־שמרני, אלא המקום שבו גם עשינו זאת בפועל" (ויקטור אורבן)

שמו של ראש ממשלת הונגריה מעורר אמוציות מימין ומשמאל. בעולם שבו הלאומיות והמסורתיות נלחמות בטשטוש הגבולות הפרוגרסיבי, בולטת עמדתה העקבית של הונגריה בעד בדלנות, נגד מדיניות ההגירה של האיחוד האירופי ובעד ערכי דת, לאומיות ומשפחה. יש שיתארו את אורבן כאצבע בסכר עכור ומסוכן, ויש שיתארו אותו כדיקטטור מתוחכם, אך על דבר אחד אין חולק: המאבק שהוא נוטל בו חלק מרכזי יקבע לאן מועדות פניה של הציוויליזציה המערבית כולה.

ספר זה מתחקה לראשונה אחר שורשיה וביטוייה של "דוקטרינת אורבן". מתוך בקיאות בהיסטוריה ההונגרית ומתוך היכרות אינטימית עם הדימוי העצמי ההונגרי, חושף תמיר ורצברגר את מה שאורבן רואה כשליחותו - לנשל את ה"נאו־קומוניזם" ממוקדי הכוח, להקים מבצר פטריוטי בלב היבשת ולהפוך את הונגריה למקרה מבחן מוצלח של חברה שמגינה על הקדוש והיקר לה, ועדיין לכל אזרח יש בה מקום.

• כיצד מדיניות ההגירה המחמירה של אורבן תשפיע על אירופה?
• האם הרפורמות שביצע במערכת המשפט מחלישות את הדמוקרטיה?
• מה יכול למנוע את הקרע בין הונגריה לאיחוד האירופי?
• איזה שיעור צריכה ללמוד ישראל מהמודל ההונגרי?

תמיר ורצברגר הוא מנהל קשרי החוץ של הליגה לפעולה והגנה באירופה, סרן במיל' ומומחה ליחסים בין־לאומיים ולפוליטיקה אירופית. הוא נולד וגדל במושב לימן שבגליל המערבי, וחי כיום בבודפשט. בעל תואר ראשון במדעי המדינה והמזרח התיכון ותואר שני ביחסים בין־לאומיים.

תפיסת זיכרונות הילדות על פי הפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אלפרד אדלר מפתיעה בכוח הניבוי שלה. אדלר סבר שרזי אישיותנו, המוצפנים בזיכרונות הילדות שלנו, טמונים במה שבחרנו לגלות בהם, לא במה שהם מסתירים. לטענתו, אנו יוצרים את אישיותנו לא רק על בסיס השפעות התורשה והסביבה, אלא גם בתהליך של המצאה יצירתית ושל בחירה לא-מודעת מחוויותינו בשנים הראשונות לחיינו. באמצעות זיכרונות הילדות שלנו נוכל לפתוח צוהר להבנת האופן שבו בחרנו לזכור חוויות אלה ולפרש אותן, וכך לבנות גשר מהעבר אל מציאות חיינו בהווה ואל מה שאנו שואפים או ירֵאים ממנו בעתיד לבוא.

על פי גישה זו, כל זיכרון ילדות הוא נרטיב מטפורי, מעין כמוסת אישיות, וניתוח משמעותה חושף את מגוון אפיוניה ומרכיביה: ההיגיון ה"פרטי" והשכל הישר שלנו, תמונות העולם, העצמי והזולת בחיינו, דפוסי מערכות היחסים שלנו, הסוגיות שבמרכז הווייתנו, הרגשות האופייניים לנו, צווי הפעולה המנהלים אותנו, הטעויות שבבסיס צווים אלה, רמת האינטרס החברתי שלנו, כוחותינו הסמויים מן העין, ועוד. מכלול אפיונים זה מגויס הוליסטית להשגת תכלית נפשית אחת, לוּז אישיותנו: לייצר לעצמנו בדרכנו הייחודית תחושות של ערך עצמי, של התגברות על מכשלות החיים ושל זכאות להשתייכות חברתית. חשיפת מרכיבים אלה והבנת תפקידיהם בהשגת תכלית זו היא על כן יעד מרכזי בתהליך של פיתוח מודעות עצמית.

ספרה של גיסי שריג מזמין אותנו להתבוננות עצמית מרתקת ושיטתית על בסיס זיכרונות מילדותנו. ייחודו של הספר בקישור רעיונות יסוד מהתיאוריה של אדלר להתנסויות המעשיות המוצעות בו, בהדגמות המבוססות על זיכרונות הילדות של המחברת ושל הסטודנטיות שלה, במובאות מיומני התהליך שכתבו, וכן בדיאלוגים עמן.

פרופ' (בדימוס) גיסי שריג היא מטפלת אדלריאנית בהכשרתה; היא עוסקת בחקר הגותו של אלפרד אדלר, בדגש על משמעות זיכרונות הילדות ותפקידם הנפשי. שריג פרסמה עד כה שישה ספרים, האחרון שבהם, "שובל ילדות שקוף: על זיכרונות ילדות בגישה אדלריאנית" (2016), פרשֺ את מגוון דרכי השימוש בזיכרונות הילדות בתהליך הטיפול האדלריאני.