הרומן התחייה, המובא כאן בתרגומה החדש והרהוט של דינה מרקון, הוא יצירה רחבת יריעה, שעל כתיבתה שקד לב ניקולאייביץ' טולסטוי שנים רבות עד שנדפס לבסוף בשנת 1899. פרסומו חולל בשעתו סערה רבתי, ומחברו הואשם בכפירה באלוהים. אך מן הפולמוס הציבורי שהתעורר בעקבותיו, ומגל המחאה נגד נידויו מן הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, יצא טולסטוי כמנצח. עם זאת התחייה אינו רק מונומנט היסטורי: במארג שלו, רב הגיבורים ועלילות-המשנה, שמבנהו הוא מלאכת-מחשבת ספרותית, הוא מושך את הלב לקרוא בו גם בזמננו.
טולסטוי מגולל ברומן זה לסירוגין את סיפורו של דמיטרי נֶכליוּדוֹב ואת סיפורה של יֶקָטֶרינָה מַסלוֹבָה, שגורלותיהם ממחישים אותה לידה-מחדש רוחנית – אותה "תחייה" שביסוד עולם-הרעיונות הייחודי של טולסטוי. למן פגישת האהבים הראשונה שלהם הם מתחילים לעשות את דרכיהם הנפרדות, המצטלבות לבסוף, אל התחייה; אך על סף החיים החדשים המצַפים להם הם נפרדים זה מזו, והרומן נשאר ללא התרה, ללא סוף, כמוהו כחיים שדבר אינו מסתיים בהם אחת ולתמיד.