יוצאות מגדרן - דר שרית ברזיאלי ודר ווביט וורקו מנגיסטו

עוד לפני הקמת המדינה, וגם שנים רבות אחר כך, לא היה דוד בן-גוריון מנהיג אהוד בימין, בלשון המעטה. אך כמחצית המאה לאחר מותו, מגיע חגי סגל, בן למשפחת לוחמי אצ"ל ותושב עפרה, לתובנות מפתיעות בנוגע לאיש שהכריז על הקמת המדינה. במסע ארכיוני מרתק הוא חושף צדדים בלתי מוכרים בדמותו של "הזקן", כמו המיתוג המשיחי שלו במערכת הבחירות השנייה לכנסת, יחסו המורכב ליהדות התפוצות וקרבתו המפתיעה לאישים כמו המשורר אורי צבי גרינברג ואפילו מנחם בגין.

משיח בשדה בוקר מגלה בן-גוריון אחר – ראש ממשלה שהתנ"ך היה קוד ההפעלה המוצהר שלו; שנהנה להתנצח עם חברי כנסת דתיים אך רחש כבוד עמוק לתלמידי חכמים; איש מדון, לכאורה, שידע לטוות קשרים מפתיעים עם יריביו הפוליטיים הגדולים ביותר. סגל מצייר דיוקן חדש של המנהיג שעיצב את פני המדינה. מתוך עמדה צנועה של "מבקר נלהב", הוא שופך אור על אוצרות ארכיון מרתקים שנעלמו מעיני החוקרים המקצועיים ומציע פרשנות מקורית ומפתיעה לדמותו של בן-גוריון – כזו שעשויה לשנות את האופן שבו תפסנו עד כה את ראש הממשלה הראשון ואת מורשתו. מבין שורות הספר מבצבצת ועולה גם הצעה לפיוס לאומי ולשותפות גורל בימי מלחמה.

תורים ארוכים לניתוחים ולרופאים מומחים; תחושת חוסר הוגנות; ביורוקרטיה מסורבלת ומתסכלת ואי ודאות - אלו רק חלק מהגורמים שיצרו משבר אמון במערכת הבריאות הציבורית בישראל.
יחד עם זאת, סיפורה של מערכת הבריאות הציבורית אינו עלילה של "טובים" מול "רעים", אלא של מערכת מורכבת גדושה באינטרסים, בתמריצים, בפתרונות אינסטנט של "כיבוי שריפות" ובשפע של רפורמות וטלאים. נוסף על כך, השינויים שחווה החברה הישראלית, מגפת הקורונה והתעצמות השפעתן של הרשתות החברתיות יצרו גלים של דיסאינפורמציה, מיסאינפורמציה ופייק ניוז, אשר הולכים ומכרסמים ברמת האמון של הציבור במערכת הבריאות ובמקבלי ההחלטות.
"מגפת האי-אמון" הוא מורה נבוכים למטפלים ומטופלים במערכת הבריאות הציבורית בישראל. הספר חושף תהליכי קבלת החלטות ואינטרסים חבויים, משקף את האתגרים המגוונים ומציע צעדים מעשיים שבכוחם לחזק את אמון הציבור בה, במנגנוניה וביכולותיה.