במאה הראשונה לספירה התרחש אירוע מכונן בתולדות ישראל. ראשי הכוהנים וזקני העם מסרו את ישוע מנצרת לידי הרומאים, ששלטו אז בארץ, ואלה הוציאו אותו להורג בצליבה. אל מאות האנשים שהלכו אחרי ישוע במהלך חייו עלי אדמות הצטרפו אלפי תלמידים חדשים. הם ראו בו את המשיח שעליו דיברו נביאי ישראל, והאמונה בו התפשטה כמו אש בשדה קוצים.
כשלושים וחמש שנה אחר כך פרץ המרד היהודי הגדול, בניסיון להשתחרר מעוּלה של רומא. המרד הצליח בהתחלה, עד שהגיעו לאזור המצביא אַספַּסיאנוּס עם טיטוּס בנו. הקרבות הגיעו לשיאם ביום ט' באב של שנת שבעים לספירה, אז כבשו הלגיונות הרומאים את ירושלים, העלו באש את בית המקדש והפכו את העיר ואת סביבותיה לעיי חורבות. מאות אלפי יהודים נהרגו, ומרבית הניצולים הוגלו למקומות שונים ברחבי האימפריה. שם הם נמכרו לעבדים או נשלחו לזירות כגלדיאטורים וכמאכל לחיות טרף.
בין הגולים נמצאת הדסה, נערה יהודייה מהגליל, שאיבדה במהלך הקרבות את כל משפחתה. בתום מסע מפרך ביבשה ובים היא מגיעה אל שוק העבדים של רומא ונשלחת אל משפחת וָלֶריאנוֹס העשירה. בביתם היא נקרעת בין אהבתה לבן המשפחה לבין אמונתה באלוהים חיים.
הדסה נאבקת לשמור על צלם אנוש ועל אמונה חיה בנסיבות בלתי אפשריות. היא יודעת שרק אלוהים יכול לשמור עליה מפני כוחות האופל ששולטים באימפריה המנוּונת, שלקחה ממנה את כל משפחתה והפכה אותה לשפחה חרוּפה. הכרך הראשון בסדרה מגולל את סיפורה.