הטיוטה השביעית - ניר ברזל

בחורה צעירה נותרת לבדה אחרי מתקפת זומבים; אישה נשלחת לחלל, מותירה את בנה מאחור ואינה מצליחה לשוב; עובדת מחקר עתידני נעלמת לתוך מושא המחקר שלה; בת גורמת לאמה לחלות יותר ויותר ואינה מסוגלת להפסיק; בת אחרת בוחרת להשיב את אביה לחיים כדי לנקום בו –

בספר הביכורים כשמּתי חשבתי עלייך חושפת רינה ז׳אן ברוך קול ייחודי בנוף הספרות העכשווית. סיפוריה פורשים מרחב מטפיזי-ספקולטיבי, הקורא תיגר על הריאליזם הידוע והשגור, ומבקש להרחיב אותו אל קיום פיזי-נפשי עשיר ומרובד מבחינה עלילתית ולשונית.

במקוריות ובכישרון רב מספרת ברוך על עולם של נשים צעירות ובודדות החונכות עצמן מחדש, לא תמיד בהצלחה, אל שלב חדש בחייהן. ובד בבד, כמי שבאה מן הספרות והולכת אליה, משחקת ברוך עם השפה העברית ופורשת בידיה האמונות מניפה עשירה של ספרויות וסוגות, ממדע בדיוני ועד שירה, מוולאס סטיבנס ועד קורט וונגוט.

רינה ז'אן ברוך היא חוקרת ספרות, כותבת, עורכת ומתרגמת. סיפוריה זכו בפרסים בתחרויות שונות, והופיעו בכתבי עת לספרות.

שחר היא לא בדיוק צעירה ישראלית טיפוסית. היא מעריצה של המשוררת רחל, ועובדת במוזיאון קטן בעמק, שבו היא מספרת בהתלהבות לקבוצות של חיילים וצעירים מ"תגלית" על החלוצים שהגיעו לשם מאה שנים קודם לכן.

שחר מכירה את סיפוריהם של כל ראשוני העמק, אבל מכולם היא אוהבת במיוחד את עטרה שטורמן, אלמנתו של איש "השומר" חיים שטורמן: עטרה שהיתה בחוות העלמות, עטרה שרחל בכבודה ובעצמה העניקה לה את שמה, עטרה שלמסכת ייסוריה לא היה סוף. לכן כאשר עטרה שטורמן נעלמת יום אחד בלי להותיר זכר – לא באינטרנט, לא במוזיאון שבו התנוססה תמונתה, לא בספרים שבארכיונים ואפילו לא בבית הקברות של הקיבוץ – שחר לא יודעת את נפשה. היא פונה לחוקרים של תולדות הציונות, והם פוטרים אותה בבוז בזה אחר זה באמירה שעטרה שטורמן היא בדיה, פרופגנדה של הממסד. הרי אישה כזאת, גיבורה שנשאה את השכול בגאון ושאין תחנה ציונית שפסחה עליה, בוודאי מעולם לא היתה אלא משל היתה. 

היתה או לא היתה? גם שחר מתבלבלת. הרי קל כל כך למחוק ולהעלים. כולם אומרים לה, הניחי לעטרה. אבל איך אפשר להניח לאישה כזאת, גדולה מהחיים?

חמושה בפלייליסט של דורית ראובני, שחר יוצאת לשנות את ההיסטוריה – ולשמר אותה.

אגדת עטרה הוא מעשה ספרותי נועז ויוצא דופן ששוזר את ההיסטוריה הציונית בפנטזיה ברומן רב־פנים שהוא בה בעת מצחיק, מעורר, ושובר לב.

ספריה הקודמים של דפנה ברשילון, הדבר הכי יפה ורוסלקות, זיכו אותה במלגות ובפרסים. אגדת עטרה הוא ספרה השלישי.