עשהאל לובוצקי בן העשרים ושלוש, בוגר ישיבת הסדר ומ"מ בגולני, מתאר את מלחמת לבנון השנייה מנקודת מבטו של המפקד בשטח. הוא מנהיג את חייליו, תחילה בחולות עזה ועל חורבותיו של היישוב היהודי שם, ובהמשך בתוך לבנון, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. הוא מתאר את הדילמות ואת הקשיים של מפקד צעיר המתמודד עם פחדיהם של חייליו, עם אובדן של חברים לנשק ועם החלטות ערכיות הנעשות בשדה הקרב. בתוך הלחימה בלבנון, כשהוא עומד על מושב ה"אכזרית", כלי רכב משוריין המלווה את הכוחות הרגליים, פוגע בתא המפקד טיל נ"ט. במעבר חד מסתיים קרב אחד ומתחיל מאבק אחר, קשה לא פחות, המאבק על השיקום והחזרה לחיים לאחר פציעה קשה. לובוצקי מספר את סיפורו שלו ואת סיפורם של חבריו לנשק, אלה שנותרו בחיים, הבריאים והפצועים, ואלה שנפלו בקרב, ואת סיפור התמודדותם של החיילים בשטח במלחמה שטרם תועדה מנקודת מבט זו. ''ניתן ללמוד הרבה מקריאת סיפורו של מפקד מחלקה צעיר בצבא ההגנה לישראל של היום: למפקדי המחלקות יש מה ללמוד מניסיונו של עשהאל ולמפקדים הבכירים זו הזדמנות להציץ לעולמם של מפקדים צעירים אלה. לצעירים, ששירותם הצבאי לפניהם, זו הזדמנות ללמוד על הצפוי והמצופה מהם, ולשאר זו הזדמנות להציץ, ללמוד ולהעריך את מה שמונח על כתפיו של מפקד ישראלי צעיר, את השקפת עולמו, דרך חשיבתו והתנהגותו.'' - רב-אלוף (מיל') משה (בוגי) יעלון.