עברנו לגור בקליפורניה, וככל שהשתפר מצבנו הכלכלי, כך הלכו והתקלקלו חיי המשותפים עם מייקל. מייקל בילה במעבדה שעות רבות במהלך יום העבודה וגם בסופי השבוע. עבודתו הלהיבה אותו, והוא חלק עימי את תוצאותיה, אבל לא את זמנו. ואני, שכבר הייתי אשת עסקים מצליחה כסוכנת נדל"ן בפאלו אלטו היוקרתית והמפוארת שבעמק הסיליקון, ניהלתי את משק הבית בנאמנות, ודאגתי לצרכיהם הרבים של שלושת ילדינו. כל זאת עשיתי בשמחה וללא לאות. אהבתי מאוד לגדל את הילדים, כך שגם אם חלקו של מייקל לא היה רב, בכל זאת היה נוכח.
ועדיין לא פעם התגנבה לליבי המחשבה, שמייקל נותן לי את החופש להיות עבד, ואני לוקחת את התפקיד בשמחה, כמו עבד נרצע האוהב את אדונו."
בספרה מתארת צרויה אמר את סיפור עלייתה של משפחתה ממרוקו, והשתלבותה בחברה הישראלית, על הקשיים, השמחות הקטנות ומערכות היחסים במשפחתה, שבה היא אחת משבע בנות. בראייתה המיוחדת פורשת בפנינו צרויה את סיפור חייה מילדותה ועד בגרותה, את המעבר לארצות הברית עם המשפחה שהקימה, ואת חזרתה לארץ אחרי עשרים שנה. אנו מצטרפים אל צרויה ומלווים אותה במסעה, הכולל מסקנות אישיות ותובנות הנובעות מהתבוננות עמוקה.
ישראל של פעם וישראל של היום משתקפות בפנינו בתיאורים אותנטיים, המובאים ברגישות רבה, ובהם ניכרת אהבתה של הסופרת לארץ ישראל ולשפה העברית. כמו כן אנו מתוודעים להיכרותה המחודשת עם מרוקו, ארץ הולדתה.
הסיפור, המסופר בגוף ראשון, מפליא בתיאורי הנופים ובתיאורי הלך-נפשה של הסופרת. זהו ספר נוגע ללב, מרגש ומרתק