פיתולים בוואדי

שגרת חייהם של עמירה ואלישע – זוג מבוגר, חשוך ילדים, הספון בשלווה מדומה – מופרעת לילה אחד, עת גדעון, סטודנט צעיר מהחוג לפילוסופיה שבו מלמד אלישע, פורץ אל עולמם ואל מרחב ביתם. החלטות שנדמו כסופיות – אי-הבאת ילדים, הבחירה זה בזו, ההעדפה העיקשת של הספרות על פני החיים – חוזרות ונבחנות מחדש.

במהלך שנע בין קירות הבית לקווי המתאר של הזיכרון, עולה דמותה של הבת המתבגרת, המתגוררת בחדר עבודתו של האב. אהבתה המשפחתית סבוכה ומטלטלת; היא כורעת תחת כובדה ובו בזמן חומקת ממנה, כשהיא מבקשת להפוך לישות נפרדת, עצמאית.

בפרוזה שמרקמה העדין כורך גוף, זיכרון ומחשבה, מציבה מיכל בן-נפתלי פעם נוספת את היצירה הבדיונית סמוך לממואר – בחירה שאינה הכרעה סגנונית בלבד, אלא כזו המאפשרת לבחון מושגים כמו אמת והמצאה, קִרבה והתנערות, חוק וחירות, הורות והיוולדות, לא כהפכים מוחלטים אלא כצירים שמתקיימים זה לצד זה ומצויים בתנועה מתמדת.

הספרות משמשת כאן כדי לאחוז במתח שאינו מבקש פתרון: 'במשפחה הזו, הילדים נותנים לעצמם את שמם'. הבדיה נעה בגבולות העצמי, אך גם חורגת מהם, ומקימה לתחייה את מה שנחשב לאבוד.

לי ממן

זהו ספרה השנים-עשר של מיכל בן-נפתלי. ספרה המורה (כתר, 2015) זיכה אותה בפרס ספיר ובפרס ויצ"ו האיטלקי.

תמר עוזבת את הבית בלי להביט לאחור. את מה שקרה במצפה בגליל היא מעדיפה לשכוח. פגישה מקרית עם הולי, נערה אנגלייה שמחפשת את עקבות אביה בקיבוץ שכן, קושרת אותן זו לזו, והחברות המתפתחת בין השתיים תשנה את חייהן.

זה רומן שכתוב ביד אמן. ספר ראשון שמגלה את כוחה של קמה ורדי ליצור עלילה כובשת, ששואבת את הקורא אל חייהן של הגיבורות שלה: הולי הסוערת, הלא צפויה, ותמר, המתבוננת בה מן הצד, מהוססת ומכונסת בעולמה הפנימי. בביטחון וברגישות נפרש סיפורן של השתיים בכל התהפוכות שהן עוברות עם אחרים ועם עצמן. זו חברות בין ניגודים עזים שמועדת לטלטלות, וקשה לדעת אם הקשר הזה יעמוד בהן – מצד אחד דרמה גדולה, חובקת ארצות וגורלות, ומצד אחר סיפור נעורים עדין וחמקמק על קורותיהן בשנה האחת הזאת, שלא היו כמוה קודם לכן ולא יהיו כמוה אחריה.