ריבונות בזעיר אנפין - יפעת וייס

הספר מצרים ראשונה ולתמיד (مصر اولا ودائما) נושא בשמו סיסמה רווחת שהופיעה על קירות בניינים וחומות אבן ברחבי קהיר בעקבות ההפגנות ההמוניות שהביאו להתפטרותו של חסני מבארכ מתפקידו כנשיא מצרים בפברואר 2011.

הספר פותח בפני הקורא צוהר להכרה ולהבנה טובות יותר של התמורות שחלו ביחסים בין ישראל למצרים בעשרות השנים האחרונות, תוך התייחסות מודגשת לממד הביטחוני־אסטרטגי שלהם.

הספר סוקר ומנתח בהרחבה את המאפיינים המרכזיים במדיניותה של מצרים כלפי ישראל ואת השינויים שחלו בה בציר הזמן. הוא מציג התרשמויות, תובנות והערכות מזווית אישית, ועל בסיס הניסיון שצבר המחבר, על שלושת האישים האחרונים שכיהנו כנשיאי מצרים - חסני מבארכ, מחמד מרסי ועבד אלפתאח אלסיסי - וכן על נושאי תפקידים בכירים בצמרת הממסד המדיני־ביטחוני המצרי. כמו כן מפורט בו התפקיד של מצרים במהלכים ובסוגיות רגישים ובעלי חשיבות מרכזית מבחינתה של ישראל: מדיניותה של מצרים מול רצועת עזה, בדגש על תוכנית ההתנתקות, מבצעי צה"ל "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן", העימותים בגבול ישראל־רצועת עזה ומלחמת חרבות ברזל, והעסקה שנרקמה בין ישראל לחמאס בתיווך מצרי לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. פרק מיוחד בוחן ומנתח את מדיניותה של מצרים בשורה ארוכה של סוגיות בתחום הפנימי, האזורי והגלובלי.

אל"ם (מיל') דוד חכם שירת בצה"ל במשך שלושים שנה במגוון תפקידי מטה ושדה, ובאינתיפאדה הראשונה עמד בראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה. הוא היה שותף פעיל מטעם מערכת הביטחון במו"מ עם הפלסטינים במסגרת תהליך אוסלו. עם שחרורו מצה"ל שימש יועץ לעניינים ערביים לשרי הביטחון. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ובעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב ובלימודי ביטחון מאוניברסיטת חיפה.

בשנת 2005 יצא לאור ספרו ותימלא הארץ חמאס על מייסד הארגון שיח' אחמד יאסין, ובשנת 2016 יצא לאור ספרו עזה בגובה העיניים על האינתיפאדה הראשונה. בשנים האחרונות משמש עמית מחקר ב־ ICGS , המרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל. 

הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי, במבט לאחור: 2000–1887, שהתפרסם לראשונה בבוסטון בשנת 1888, הוא קרוב לוודאי הרומן האוטופי המצליח ביותר שראה אור אי פעם. עם הופעתו התניע הספר תנועת רפורמה חברתית בארצות הברית ובעולם כולו. הספר תורגם לשפות רבות, ובכלל זה לעברית ארכאית בשנת 1903 וליידיש בשנת 1905.

ג'וליאן וֵסט, אריסטוקרט אמיד שחי בבוסטון ב-1887, שוקע בשינת היפנוזה עמוקה. כאשר הוא מתעורר בשנת 2000 הוא מגלה שאמריקה הפכה לחברת מופת ריכוזית וא-פוליטית. זוועות הקפיטליזם של המאה ה-19 כמעט נשכחו; המחסור והעוני עברו חלפו מהעולם, והחברה הפכה להיות שוויונית ונמחקו שכונות העוני המטונפות של בוסטון. לכך התווספו המצאות טכנולוגיות כגון תאורה חשמלית לכול וחיבור כל בית אב לרשת כבלים טלפונית, בתי כול-בו מפוארים וממוכנים וכרטיסי אשראי. נוסף לאלו, הוא גם מוצא אהבה ששורשיה טמונים אי שם בעבר. כחסיד נאמן של תורת האבולוציה, ביסס בלאמי את יצירתה של אומה וחברה אוטופית על תפיסה שעיקרה "אבולוציה ולא רבולוציה", כלומר שינוי שאינו מונע מכוחה של אידיאולוגיה פוליטית מהפכנית. היעדרה של אידיאולוגיה חד-משמעית מחזונו הוא מה שאפשר לבלאמי להציע כפתרון למבוכות הזמן את הרעיון המתעתע של מונופוליזם לאומי וציבורי המחליף באופן אבולוציוני את מקומו של הקפיטליזם הפרטי והתחרותי.

קריאה מחודשת וביקורתית של במבט לאחור מציעה הזדמנות מצוינת לבחינתה של האמביוולנטיות המקופלת כמעט תמיד בחזונות של חברת עתיד א-פוליטית הטובלת בטכנולוגיות ונהנית משפע צרכני. מבעד לעדשת האוטופיה יכול הקורא העכשווי לראות כיצד חלק לא מבוטל מהחלומות החברתיים המוארים והאוטופיים של המאה ה-19 החשיכו והפכו לסיוטים במהלך המאה ה-20. כל שנותר עתה הוא לקוות שהחזונות האוטופיים לכאורה המתגשמים במאה ה-21 לא יפגשו גורל דומה.

ד"ר משה אלחנתי, אשר תרגם את הספר והוסיף מבוא מעמיק וביאורים, הוא היסטוריון של המודרניות המתמקד בהיסטוריה תרבותית של המאה ה-19, ובכלל זה באוטופיות ויקטוריאניות, בדגש על יחסי טכנולוגיה-חברה, בהיסטוריה של הפנאי בקרב מעמדות העובדים ובתולדותיו של הסנטימנט האקולוגי כתופעה מודרנית.