אמיל ומרגריט הם זוג קשישים, מאחרוני התושבים בסמטה האחרונה של שכונה ההולכת ונהרסת במסגרת פרויקט פינוי-בינוי רחב היקף.
הם ישנים באותו חדר בשתי מיטות נפרדות. הם אוכלים בנפרד ולכל אחד יש מזווה משלו. כבר שנים שהם לא מדברים זה עם זו, ובמידת הצורך מעבירים ביניהם פתקים.
הם נישאו זה לזה לאחר שהתאלמנו מבני זוגם הראשונים. זו היתה טעות. יש ביניהם הבדלי מעמד, תרבות ומנטליות שאולי לא ניתנים לגישור. ואם לא די בכך, לאמיל היה חתול.
ז׳ורז׳ סימנון, כדרכו, כתב את יצירת המופת הזאת בתוך שבועיים. מבין הרומנים הספרותיים שלו, אלה שכינה ״רומנים קשים״, זהו ללא ספק אחד הקשים והנוקבים.
הספר זכה ב-1971 לעיבוד קולנועי בבימויו של פייר גראנייה-דפר ובכיכובם של סימון סיניורה וז׳אן גאבן.