על המקרר שלי תלויה רשימה שהכנתי לעצמי לפני ארבע שנים, אחרי ששעון החול המסמל את חיי התהפך לסיבוב נוסף. 'רשימת ההתגברות של מִיה' אני קוראת לה.
יש ברשימה שלי כמה סעיפים שנראים כמעט בלתי אפשריים להשגה, ועם זאת כל סעיף שזכיתי להשלים הוא הישג עצום מבחינתי. מהקעקוע על הצלקת שעל אמת ידי ועד לשיעורי ההגנה העצמית שהתחלתי ללמוד לא מזמן.
האדם האחרון שחשבתי שיעזור לי להשלים סעיפים מהרשימה הוא תום, אלמן שכל אישה ביישוב נופלת לרגליו כמו פירורי בורקס.
אני הסייעת של בתו והוא האבא הכי מעצבן, לחוץ ואטום בגן שלנו. תמיד עוטף אותה בצמר גפן כאילו היא עשויה מזכוכית ועלולה להישבר בכל רגע.
מי היה מאמין שדווקא הוא יהיה האחד שיקרב אותי עד כדי כך אל קו הסיום. יכול להיות שהייתי אפילו חוצה אותו, אם לא העבר שחוזר לרדוף אותי ומאלץ אותי לבחור בחירה אשר ממנה אין דרך חזרה.