המקרה המוזר של דר גקיל ומר הייד רוברט - לואיס סטיבנסון

אוֹ הנרי, בשמו האמיתי ויליאם סידני פורטר, הגיע לניו יורק בשנת 1902 וחי בה שמונה שנים בלבד, עד מותו ב־1910 בגיל ארבעים ושבע, עני וחסר כול. הוא נודע כשתיין מועד והשתייה "תרמה" לא מעט לבריאותו הרעועה ולבסוף למותו משחמת הכבד.

יותר מכול ניו יורק שבתה את ליבו. בכתיבתו בולטים כמה מוטיבים המתייחסים לכרך שאהב כל כך, לעיר שכינה "בגדד על הרכבת התחתית". הוא אהב מאוד את מגוון טיפוסיה ומאפייניה הייחודיים שלא מצא להם דומים בערים אחרות שהשווה אותה אליהן. גם כאשר הוא מתאר את פושעיה, שוטריה, סרסוריה, אנשי הדת המושחתים שלה, צביעותם של "שומרי הסף" שלה – הכול נובע מאהבה עמוקה לעיר, לטיפוסיה ולאופייה הייחודי. כרך בעל שלל צבעים וגוונים, צחוק ודמע, טיפוסים קשוחים בעלי לב רחום, רחמנים בעלי אופי, בעלי שפה בוטה. בזכות או הנרי מובאות כל התכונות הללו אל ציבור הקוראים. ניכר בסיפוריו הניו יורקיים הרצון העז של או הנרי להשתייך, להיות חלק מן העיר הנפלאה, האכזרית, הסנטימנטלית והאנושית הזאת.

ששת הסיפורים שבחרנו לקובץ צנוע זה עוסקים בהיבטים רבים של ניו יורק שאין־ספור גוונים לה. [המתרגם]

"אני, החתום מטה, ד"ר מיקלוש ניסלי, רופא, אסיר לשעבר במחנות הריכוז הגרמניים, מצהיר בזאת שאת החיבור הזה, שעוסק בימים האפלים ביותר בתולדות האנושות, כתבתי בצמידות מוחלטת למציאות, בלי שמץ של הגזמה, מתוקף היותי עד ראייה ומי שנכפתה עליו עבודה במשרפות באושוויץ, שבכבשניהן נעלמו מיליוני אבות, אמהות וילדים." כך מתחיל וידויו של מיקלוש ניסלי, רופא ואסיר יהודי במחנה אושוויץ, שמדי יום ביומו עזר לד"ר מנגלה בנתיחת גופותיהם של אלפי יהודים.

ביוני 1944 הגיעו הרופא היהודי ד"ר מיקלוש ניסלי, אשתו ובתו למחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם יהודים הונגרים נוספים. הודות למקצועו הוא ניצל ממוות בו במקום: ד"ר מנגלה, "מלאך המוות", מינה אותו לשמש כפתולוג האישי שלו, זאת כדי לשוות כסות מדעית לתיאוריות הגזע של הנאצים. כך מצא את עצמו בעל כורחו עד לרצח ולעינויים השיטתיים שהתרחשו במחנה, ואף נאלץ לשתף עמם פעולה.

"אושוויץ, וידוי: הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות" הוא מסמך היסטורי נדיר ומיוחד. זהו אחד מספרי העדות הראשונים שנכתבו לאחר השואה, כבר ב-1946, כשהזיכרון עוד היה טרי וחי (אם כי, בדומה לעדויות מפי ניצולי אסונות וטראומות, איננו תמיד מדייק בתאריכים ובמספרים). ד"ר מיקלוש ניסלי היה אחד המעטים שראו במו עיניהם את המתחולל באושוויץ ושרדו כדי לספר. הוא מתאר את מפעל ההשמדה שהנאצים השקיעו מאמצים רבים כדי להסתיר, ואף מאיר בזרקור את סיפורה של יחידת הזונדרקומנדו.

"אושוויץ, וידוי: הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות" ראה אור ברחבי העולם, הופיע ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ואף תורגם לעברית ב-1985 במהדורה מוגבלת (הוצאת ליפא פרידמן). כעת הוא מוגש לקוראים בתרגום חדש של צילה אלעזר.

"ותבינו, האופן שבו ילד תופס את הוריו הוא לא עניין של מה בכך.העולם חודר אל חיינו דרך האימהות והאבות שלנו כמו אור דרך זכוכית ויטראז'."

תומס קווין נמצא בתקופה קשה. הוא סופר כושל שנאלץ לכתוב סיפורים קצרים ותסריטים לדמויות של אחרים. אשתו, אימוג'ן, עובדת באי מרוחק בקצה העולם, והתקשורת איתה כבר לא מה שהייתה פעם. החשבונות שלו מצטברים, הכלים המלוכלכים נערמים בכיור, ונראה שהעולם כולו צועד לעבר התמוטטות אנטרופית. ואז הוא מקבל הודעה קולית מאביו, שמת לפני שבע שנים.

יחסיו של תומס עם סטנלי קווין - סופר בעל שם עולמי ואב נעדר - היו רעועים, בעיקר מפני שסטנלי העדיף כמדומה את עוזרו החידתי ובן חסותו אנדרו בלאק, על פני בנו. אבל אחרי שבלאק פירסם את ספרו הראשון, "המנוע של קופידון", שמכר יותר ממיליון עותקים, הוא נעלם. עכשיו מתחילים לקרות לתומס דברים מוזרים, והוא תוהה אם בלאק מושך בחוטים ופורם את עולמו מאחורי הקלעים.

השד של מקסוול, ספר פתלתל, מבריק עד אבסורד ומבדר להפליא, חושף בהצלחה את הדרכים שבהן אנחנו מוצאים משמעות בעולם שהכאוס אורב בו ממש מעבר לפינה.

ספרו הראשון של סטיבן הול, כריש זיכרון, היה רב־מכר עולמי עטור פרסים ותשבוחות ותורגם ל־30 שפות. "יצירה בדיונית מכוננת ז'אנר", כך הילל אותו הניו יורק טיימס. שמונה־עשרה שנים אחרי, חוזר אלינו הול עם רומן שני, מונומנטלי, מקורי ומטלטל לא פחות. 

"מעדן פוסט־מודרני חכם ומסחרר." האובזרוור

"רומן בארוקי מרהיב ומלא דמיון, חלקו פנטזיה חלקו מסתורין... פינוק נדיר, מענג ומלא הפתעות." בוקליסט                              
"תערובת פרועה של ריימונד צ'אנדלר, דן בראון, אלברט איינשטיין וכריסטופר נולאן." פוילס