המסעדה האחרונה בפריז - לילי גרהם

היומנים מתעדים את חייו של תיך נאת האן כאיש צעיר בעולם שסוע ממלחמה, מאידיאולוגיות ומשחיתוּת. הקריאה בהם משקפת מבט על־זמני הרלוונטי למדי גם לתקופה שבה הוא יוצא לאור בישראל. עולה ממנה רוחו היציבה והחומלת, הנותרת כזאת גם אל מול קשיים ואובדן כמו זה של פוּנג בּוי – המנזר שהקים יחד עם חבריו ביערות ההרריים של מולדתו. 

דפי היומנים כוללים תיאורים של זמני עֵרוּת שכמותם נדיר למצוא בספרות הבודהיסטית. הם נגישים ובה-בעת מסתוריים, ומתוכם אנו עלולים להסיק כי חוויות מעין אלה הן דבר שכיח. ואכן, מצד אחד הן נגישות לכולנו – כך נראה שהמחבר מנסה לומר, ומצד אחר הן ייחודיות. כזו היא גם השפעתו של תיך נאת האן בעולם, המביאה עימה חופש פנימי עמוק ובלתי רגיל. 

סופו של הספר הוא גם סופה של תקופה ותחילתה של גלות כפויה מווייטנאם שהוּשתה על תיך נאת האן בגלל קריאתו לשלום. היא נמשכה שלושים ותשע שנים שבמהלכן ביסס את אחת ממסורות התרגול פורצות הדרך של זמננו.

"זהו אחד מספריו המתוקים והחשופים ביותר של תיך נאת האן. הוא מתעד את טמינת זרעי חוכמתו העילאית" (מורה הדהרמה ג'ק קורנפילד, מחבר "הלב הנבון")

מה קורה כשאישה מחליטה לעצור באמצע החיים ולשאול את עצמה ברצינות: האם אני חייבת להמשיך לשאת את הסיפור שגדלתי לתוכו? האם אני יכולה לבחור לעצמי שייכות תרבותית ולאומית אחרת? 

באיך להיות סקוטית יוצאת ארנה קזין למסע מלא תעוזה אל גבולות הזהות, שבו היא מטלטלת את סיפור חייה, בוחנת את הזהות הישראלית שלה, ומבקשת להמציא את עצמה מחדש כסקוטית. דרך שמונה "שיעורים בשייכות" פוסעת קזין בין רמת גן של ילדותה לגלזגו של שורשי משפחתה, בין שירי העם והאגמים הערפיליים של סקוטלנד לבין טקסי הזיכרון והחרדות של הישראליוּת, בין רגעי חסד אינטימיים לבין מחשבות על גוף, מגדר ומקום. בצד חקירה קיומית כולל המסע גם הבלחות של סקרנות פשוטה: האם היא תצליח להפיק צליל מחמת החלילים שלה? ומה באמת לובשים גברים סקוטים מתחת לחצאית? 

קזין כותבת מתוך יושר אינטלקטואלי עמוק, שאינו חושש ממורכבות ומחשבון נפש. מתוך המסע האישי הזה נולדת הזמנה אמיתית לכולנו: להסתכל מחדש על חיינו, ולזכור שזהות ושייכות אינן שאלה של דם, שפה או טריטוריה – אלא של דמיון. והן נוצרות בכל פעם שאנו מעזים לחרוג מגבולות עצמנו ולספר את סיפורנו מחדש.

דורי מנור

ארנה קזין פרסמה עד כה עשרה ספרים, ובהם מדריך כתיבה, נובלות בלשיות, חיבור על תרבות הצריכה, ואסופת מסות אישיות. זוכת פרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול. אחרי שכתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים, ובהם "חדשות" ו"הארץ", פנתה קזין אל הסוגות הספרותיות הלא-בדיוניות – המסה האישית והממואר – והיא מתמסרת אליהן כקוראת, ככותבת וכמנחת כתיבה.