שירת ה'מאמינים' השבתאים - הדר פלדמן סמט

אילו פצעים סמויים וגלויים הותירה בנו משפחתנו? לאיזה תפקיד גייסה אותנו המשפחה וכיצד ניתן להתפטר ממנו? מדוע הצלילה האנליטית אל עולמנו הפנימי אינה מצליחה כשלעצמה לספק מזור למכאובינו?

כשאדם נולד הוא עובר מרחם אימו אל הרחם השני בחייו – רחם המשפחה. כמו רחם האם, הקן המשפחתי נועד אף הוא לייצר את התנאים הנדרשים להתפתחות תקינה – למשל אהבה, קבלה, השגחה, הכוונה ותמיכה. אבל רבים מאיתנו לא קיבלו את כל התנאים הללו, וכך אנו מגיעים לא
פעם לבגרות עם לקויות מהותיות בהזנה ההורית. זהו פצע נפשי המסרב להגליד ומלווה בתחושות של כאב, חרדה, בדידות וחוסר ערך; תחושות שאנו מחפשים להן מזור, תיקון או פיצוי מהעולם, מבן או בת הזוג, מילדינו או מהורינו המבוגרים, אבל המענה ההולם מבושש לבוא.

שיטת SAT – Self-Adoption Therapy – מזמינה אותנו להשלים לידה נוספת: להיוולד מהרחם השני, המשפחתי, אל הרחם השלישי – אנו עצמנו. זו גישה טיפולית של הורות עצמית מתקנת שבמרכזה נטוע רעיון האימוץ העצמי; ההכרה שבבגרותנו רק אנחנו יכולים למלא עבור עצמנו את התפקיד ההורי המיטיב והאוהב של דאגה לכל צרכינו. שיטה זו מבוססת על גישת הטיפול המשפחתי, ומיישמת אותה באמצעות טיפול פרטני המשלב רעיונות וכלים מהגישות הפסיכודינמיות, הקוגניטיביות-התנהגותיות ואחרות.

ספרו של דן גיא, הרחם השלישי, מציג את השיטה בבהירות בעזרת סיפורי מקרה ודימויים טיפוליים; הוא משרטט מפה מעשית ונגישה לריפוי ולהתפתחות עבור מטפלים ומטופלים כאחד.
מטפלים ימצאו בספר זה מסגרת אינטגרטיבית לעבודתם, אבל גם קוראים ללא ידע תיאורטי מוקדם יוכלו להיעזר בו כמדריך להורות עצמית מיטיבה.

ד״ר דן גיא הוא פסיכולוג קליני ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי, בעל ניסיון קליני של יותר מארבעים שנה. שימש בתפקידים בכירים במכונים לטיפול משפחתי וזוגי – ״מכון שינוי״ שבו היהמנהל משותף, ו״מכון ברקאי״ שאותו ניהל ושימש בו גם ראש התוכנית להכשרת מטפלים משפחתיים.

תיאודור הרצל חוזה המדינה, הלך לעולמו ב-1904, והוא בן 44 שנים. כעבור שלוש שנים הלכה לעולמה גם רעייתו ז'ולי לבית נשאואר, בגיל 40. לבני הזוג הרצל נולדו שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודֶה. גורלם של הצאצאים לבית הרצל היה מר. כולם סיימו את חייהם בנסיבות טרגיות ובטרם עת. פאולינה נפטרה בבורדו שבצרפת ב-1929 בגיל 39, מכורה לסמים וחולת לב. שלושה ימים לאחר מותה אחיה הנס, שסבל מבעיות נפשיות כל ימיו, התאבד בירייה. השניים נקברו יחד. הבת השלישית, טרודה, נישאה ונולד לה בן, נכדו היחיד של הרצל. גם טרודה סבלה מבעיות נפשיות ואושפזה תכופות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היתה מאושפזת כחולה כרונית ובהמשך הועברה למחנה הריכוז קונילמליםטרייזנשטט, שם נספתה ב-1943. בת 50 היתה במותה. בנה היחיד, סטפן תיאודור נוימן, נשלח לפני המלחמה לאנגליה ובהמשך שירת בצבא הבריטי ובקהילת המודיעין. ב-1946, משנודע לו מה עלה בגורלם של הוריו, התאבד בקפיצה מגשר. בן 28 היה במותו.

סיפורה האישי של משפחת הרצל חושף חיי נישואים אומללים של ההורים וגורל מר ואכזר של צאצאיהם. קשה להאמין שמקבץ כזה של אירועים טרגיים פקד משפחה אחת, ולא סתם משפחה מן השורה, אלא את משפחתו של מי שכונה "מלך היהודים", האיש שחזה את המקום שישמש כבית ליהודי העולם וילדיו שלו היו לנסיכים ללא בית.

גם אם לפעמים אנחנו מרגישים חסרי כוח, האמת היא שיש לנו יותר כוח מכפי שאנחנו נוטים להאמין.

לעתים קרובות אנו מניחים שהכוח מגיע לאלה בעלי הקול הרם ביותר או הנוכחות הסמכותית ביותר, אבל רוב מה שלימדו אותנו על כוח – איך הוא נראה, איך הוא פועל, ולמי הוא שייך – פשוט לא נכון.

לשחק בכוח, המבוסס על 20 שנות מחקר מדעי, מציע פרספקטיבה חדשנית ועמוקה על כוח ככלי נגיש ודינמי שאפשר ללמוד אותו ולגייס אותו לטובתנו. כוח אינו מוגבל לדרגים הגבוהים או לבעלי התארים. הוא מתקיים בכל מערכת יחסים, בכל אינטראקציה. הוא אינו רק עניין של היררכיה – אלא תוצאה של הצורך שלנו באחרים, של אמון והשפעה הדדית. ובפשטות, כוח הוא היכולת לשלוט במה שיקרה לאחרים כי הם זקוקים לנו למשהו. הוא נובע מן ההקשר, לא מאישיות.

דברה גרונפלד, הפרופסורית לפסיכולוגיה, מראה מדוע דווקא ההבנה שהכוח הוא משחק תפקידים יכולה להפוך אותנו לאנשים בעלי עוצמה אמיתית. היא מציעה להפסיק לחשוש מהבמה, ללמוד מתי לעלות אליה בביטחון (הבלטת הכוח) ומתי דווקא נכון לפנות מקום, להקשיב, ולפעול בעדינות (הצנעת הכוח).

לשחק בכוח מעניק כלים מעשיים להתמודדות עם כוח – בעבודה, בבית או מול עצמנו – ומלמד איך להשתמש בו כדי להגן על עצמנו ולהגיע להישגים, לגייס בעלי ברית, להתמודד עם בריונים ולגלם את הדמות הנכונה בכל סיטואציה. הוא מדבר אל מי שרוצה להשפיע, ומעוניין לעשות זאת בצורה אותנטית ואפקטיבית. כי כוח הוא לא תכונה אישית – הוא תפקיד שאנחנו מגלמים בסיפור של מישהו אחר.

דברה גרונפלד היא פסיכולוגית חברתית ופרופסורית בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד. עבודתה המחקרית התפרסמה בכתבי עת מדעיים, ב־The Wall Street Journal, ב־The New Yorker, ב־O: The Oprah Magazine וב־The Washington Post.

"ספר חכם ומתאים לזמננו על שימוש בכוח בחיי היום־יום – וחשוב לא פחות, על איך לא להשתמש בו". – דניאל גילברט, פסיכולוג באוניברסיטת הרווארד ומחבר להיתקל באושר (בעברית בהוצאת מטר)