בריכה עירונית - אדוה בולה

"רחש מסוקים מחריד את השמים והאוויר בחדר ההמתנה דחוס. היא מקשיבה לסיפורים של הנשים שלצידה ובבת אחת זה שוטף אותה, כאילו רכב דוהר חלף על פניה והתיז עליה מי גשם עכורים מתוך שלולית ענקית. כבר ארבע־עשרה שנים שהיא אמא, היא בקושי זוכרת מה העסיק אותה בחיים הקודמים לאימהות, מי היתה כשלא נשאה את התואר הזה, ׳אמא של לירי׳ או ׳אמא של רומי׳, וגם את השנים הראשונות שנדמות לה עכשיו כנצח, הכניסה למגירה עמוקה, רק לא לפגוש שוב את הריק הזה."

שלוש נשים יושבות בחדר המתנה: אמא טרייה, מותשת ומבולבלת מהמעבר המטלטל לאימהוּת; מורה להיסטוריה חדורת שליחות, בעיצומם של טיפולי פוריות, אף שהיא בכלל לא בטוחה אם היא רוצה להיות אמא; והשלישית בתחילת היריון לא מתוכנן, שהגיע בזמן הגרוע ביותר. אירוע טרור מתחולל בחוץ, הרופא יוצא להגיש עזרה לפצועים, והנשים מסתגרות בעל כורחן במרפאה.

במשך הערב המתוח מתפתחת בין השלוש שיחה אינטימית. דווקא מול זרות גמורות, הן מצליחות לדבר על מה שעד כה השתיקו בתוכן, ובמפתיע גם לזכות בהכרה ובתמיכה.

חדר המתנה הוא רומן קאמרי עדין ולא מתייפייף על החיים עצמם, על הבדידות האנושית והכמיהה ליחד, על להיות אישה ואמא, על היריון, לידה ומוות, על גוף ועל נפש, על תשוקה וזוגיות.

נעה ישראלי רוזנברג ילידת 1983, מטפלת ומלווה נשים בשדה ההיריון והלידה, טבע־תרפיסטית ומנחת קבוצות. אמא לשלוש בנות ונשואה לאהוד.

רוסיה, 17 ביולי :1918 אנסטסיה רומנוב, בתו של הצאר, מובלת על ידי המשטרה החשאית יחד עם כל בני משפחתה אל מרתף קר וחשוך בסיביר, שם הם עומדים מול כיתת יורים ומוצאים להורג. סוכני המשטרה טוענים שאיש לא שרד .

גרמניה, 17 בפברואר :1920 אישה צעירה נמשית מתעלה, רועדת מקור ומבוהלת. היא מסרבת להסביר כיצד הגיעה למים הקפואים, ובדיקה מגלה כי גופה מכוסה צלקות. כאשר היא סוף סוף מסכימה לדבר, הצעירה המסתורית טוענת שהיא אנסטסיה רומנוב, היורשת היחידה של משפחת הצאר המנוח, ששרדה את רצח משפחתה. טענתה מציתה סערה ארוכת שנים בגרמניה, ששיאה במשפט מתוקשר .

הרומן ההיסטורי המרתק אני הייתי אנסטסיה, המבוסס על אירועים אמיתיים, מלווה את ימיה האחרונים של שושלת רומנוב בימים שאחרי המהפכה, את ההידרדרות מחיי מותרות ועושר לחיים פשוטים הרחק מביתם , את היחסים שנרקמו עם החיילים שנשלחו לשמור עליהם , את התקווה להינצל והתדהמה כשהבינו שגורלם נחרץ . במקביל הוא מספר את סיפורה של אנה אנדרסון, האישה שטענה עד סוף ימיה שהיא–היא הנסיכה האבודה אנסטסיה ויצרה תעלומה שנפתרה רק שנים לאחר מותה .

אני הייתי אנסטסיה הפך לרב–מכר מייד עם צאתו לאור , ממש כמו ספריה האחרים של אריאל לוהון, שם קוד הלן   והנהר הקפוא. לוהון מיטיבה לספר סיפורים היסטוריים, מלאי דרמה ומתח, בכיכובן של נשים אמיתיות .

“הפרוזה הקולחת ורבת–ההבעה של לוהון מעבירה את הקורא אל עולם אחר, ברומן היסטורי דרמטי, מותח ומספק . “  יו–אס–איי טודיי

“מסקרן, מפתיע , סוחף ומרתק לחלוטין. אריאל לוהון פורשׂת סיפור מורכב במיומנות, בסגנון ובחמלה . “ ליסה וינגייט