כשגופתה של גליה סוצקי מתגלה במרתף הבניין שבו היא גרה, פקד סיגל שמש–לווין נקראת לעמוד בראש החקירה, אך מתקשה למצוא קצה חוט. למרות יופייה יוצא הדופן, גליה הייתה אישה מופנמת וביישנית שחיה חיים שקטים ורגילים עם בעלה ובתה הקטנה. למה שמישהו ירצה במותה?
מה שמסבך את העניינים הוא שגליה היא חברת הקיבוץ העירוני אוריין. הרצח מטלטל את אנשי הקיבוץ - קהילה קטנה, מלאה לכאורה בכוונות טובות, שמתגוררת בבניין דירות בלב גבעתיים. החברים המומים ונסערים - זה לא מסוג הדברים שאמורים לקרות אצלם, הרי כל הרעיון בבסיס חייהם המשותפים הוא ערבות הדדית. ובכל זאת, הסימנים מעידים שהרוצח הוא אחד מהם ולא מישהו מבחוץ.
פקד סיגל שמש–לווין זכורה לקוראים מהספר האישה שלא הייתה כחוקרת עקשנית ונחושה שיודעת לפתור תיקים מסובכים למרות - ואולי בזכות - הקושי שלה להבין את עצמה ואת האנשים שהיא אוהבת. היא צוללת לעולמם של חברי הקיבוץ ומנסה להתיר את סבך מערכות היחסים הסמויות והגלויות שהם מנהלים, בעת שחייה האישיים והמשפחתיים רק הולכים ומסתבכים.
כוונות טובות, מאת הסופרת, המבקרת והמוזיקאית אילה בן־פורת, מעניק חוויית קריאה מענגת מאין כמותה. ספרה הקודם, האישה שלא הייתה ראה אור בהוצאת כתר.