שנה שבע - מיכל קרייטלר

"אתן רק ילדות קטנות," השוטרים בתחנת המשטרה אמרו לחיילות שלי. "תישארו כאן, איפה שבטוח ומוגן, תתרחקו משדה הקרב, זה לא מקום בשביל ילדות כמוכן." 

החיילות שלי יודעות לירות, לכולנו יש מדים ונשק. כולנו עשינו אימונים בדיוק בשביל יום כזה, אבל אף פעם לא נלחמנו קודם, זאת תהיה הפעם הראשונה שנפגוש ממש מלחמה. השוטרים מפצירים בנו, "אל תצאו מכאן." ומהצד השני מתקשרת הקצינה שלי וצועקת עליי, "יש לכן נשק, אתן לוחמות, קדימה, תגיעו לבסיס בכל דרך אפשרית. תבואו לעזור בקרב."

אמרתי לחיילות שלי: אנחנו לא ילדות כמו שהשוטרים כאן אמרו לכן! אנחנו לוחמות! וככה הן קמו, ויצאנו."  

לוחמות הוא סיפורה של מהפכה. אחרי עשורים של מחלוקת סביב שאלת השירות של נשים כלוחמות בצה"ל, מלחמת שבעה באוקטובר הכריעה את הוויכוח. בעזה ובלבנון, בסוריה ובאיו"ש, צעירות ומבוגרות, נשואות ורווקות, אימהות ואפילו נשים הרות השתתפו באופן פעיל בלחימה ושמרו על כולנו.

לוחמות מביא את סיפוריהן של הנשים האלה: עשרים מונולוגים כנים וחשופים שמספרים את הסיפור הזה, סיפור שמעולם לא סופר קודם לכן, ושכולם חייבים להכיר. מונולוגים של נשים צעירות שרצו להפוך ללוחמות גם כשאיש לא האמין בהן. עם קסדה מעל לקוקו ולק ג'ל על הציפורניים הן הסתערו וחיפו, נפצעו והתגברו, והוכיחו שהן יכולות.

לוחמות - ספר שאי אפשר לקרוא בלי לצחוק ולבכות, להתרגש ולהתפעל, ובעיקר, להצדיע להן אחת־אחת.

יום אחד, קצת אחרי שהיא מחשבת את כמות מכונות הכביסה שהפעילה בימי חייה, נעמי מקבלת התראת פינוי מבעלת הדירה שבה היא מתגוררת עם משפחתה. החיפוש אחר מקום אֵחֵר מתגלה כעקר, והיא נאלצת לחזור לקהילה שהיוותה עבורה בית, ושאותה עזבה בטריקת דלת. נעמי, אמא של כוכבת סליים ושל קפטן ליגת הכדורגל, מקבלת תזכורת כואבת לאישה המפוארת שהיתה, ותמונת מראה מטרידה לאישה שהיא היום.

בטריקה שקטה כותבת מיה הוד רן בהומור ובלשון מושחזת על סוגים שונים של יחסים – בקהילה, במשפחה, ובין האדם לבין עצמו – ובוחנת את תהומות הכעס ואת ההשתוקקות להתרה.

כשהרצל חזה את המדינה הוא לא דמיין סנדלי שורש ובמבה. הוא לא שאל "מה ישראלי בעיניך?" ולא תהה איך ירגישו הישראלים בארץ שלהם בדורות הבאים. אם יאהבו אותה, אם יהיו גאים בה ומה יקרה כשיהיה להם קצת קשה ויהיו טיסות זולות ואפשרויות מפתות לרילוקיישן. ממש לא בטוח שהוא חשב שהם יצטרכו להיוולד בה כל יום מחדש.

טובה הארץ הזאת – מדרש ישראלי אופטימי הוא תמונת מראה של ישראליות עכשווית. מצולקת ממלחמה ארוכה וכואבת, אבל גם הרבה יותר מחוברת ומודעת לעצמה.

אחרי עם של גיבורי־על– שנה ישראלית אחת, שהיה לרב־מכר, אסף פרי מנסח שוב בדרכו הייחודית – אותנו. בספרו השלישי בסדרת "מדרש ישראלי" הוא ממשיך לזקק תחושות ותובנות אקטואליות בדיאלוג פתוח עם ארון הספרים, השירים והאלבומים היהודי־ישראלי. הוא משלב בטבעיות מילים גבוהות וסלנג, ציטוטים מהמקורות ושפת יום־יום, אנקדוטות פרטיות ודרמות מלאות הוד. והכול בקטעים קצרים שנונים וחכמים שיש בהם ביקורת, אבל בונה. 

טובה הארץ הזאת – מדרש ישראלי אופטימי הוא סוג של שיחה מעוררת מחשבה והשראה, תוך כדי הליכה במסע ארוך ומטלטל של עם. ועל אף היבלות ברגליים והכאבים בצד – הוא מתעקש על כך שטובה הארץ הזאת.
מאוד־מאוד.

אסף פרי הוא איש חינוך, סופר ומרצה. מחבר הספרים מדרש ישראלי ועם של גיבורי־על – שנה ישראלית אחת, שזכו להצלחה רבה, והוציא יחד עם עמרי גליקמן את עם של גיבורי־על – לילדים (כולם בהוצאת ידיעות ספרים). זוכה פרס אקו"ם. עוסק שנים ארוכות בישראליות, ביהדות ובמה שמחבר ביניהן – ובינינו.