איך לתרגם אהבה - ענת לוי

הם בכלל לא היו אמורים להיפגש.
אבל עד כמה באמת יכול אדם לשלוט בחייו?

אילזה היתה הבת המופלאה שנולדה על סף המאה העשרים באירופה וגדלה להיות אשת עסקים מבריקה, אלא שאז הגיעו הנאצים, העולם התהפך והזוהר נהפך לאבק. בלית ברירה הגיעה אילזה מווינה לפלשתינה. ולא מצאה בה נחמה.
היא אפילו השלימה עם מתי, החתן שבתה היחידה בחרה לעצמה. צבר שרמנטי, דור ראשון בישראל המתהווה, בטוח בעצמו וזר לה כמעט בכל מובן. אדם שלעולם לא היה נכנס לעולמה הישן. אלא שהעולם הישן נמחק ובזה החדש הם נאלצו לחלוק חיים שלמים בבית משותף שמן הרגע הראשון היה לזירת התגוששות והתנגשות, לרחבת ריקודים של מחול שדים משפחתי.

עכשיו כשאילזה ומתי כבר אינם, מנסה נכדתה לברר מה באמת היה שם. לדובב את השתיקות, להחריש את הצעקות שממשיכות להדהד בה, לפענח את האנשים שאיתם גדלה אך לא באמת הכירה. להבין איך כאב ובדידות וזרות הותכו לאהבה. אם בכלל היתה שם אהבה.

הירקון 116 ב' הוא ספרה השישי של אורית הראל, מחברת רב-המכר זה לא שאני לא אוהבת. בלשון מאופקת ובסכין חדה היא מפלחת בזו אחר זו שכבות של זיכרון, צער וגעגוע, ומלבישה במילים את החומר אפל שהופך זרים גמורים למשפחה.

מותה ומותה של אמא שלי - סיפור אהבה הוא מסע ספרותי מלא יופי אל שבועיים שכמו לקוחים ממיתוס עתיק: רות בן ישראל נפרדת מיקיריה ושותה שיקוי שאמור להביא מיד למותה - אך המוות אינו ממהר להיענות להזמנה. במשך ארבעה-עשר יום מתעדת בתה, מרית בן ישראל, את אזור הדמדומים הפלאי שאליו נקלעו האם והבת: מרחב של הזיות ושל רפלקסים, של הומור פרוע ושל צלילות על טבעית כמעט.

בן ישראל מספרת על אמה ועל עצמה – בעבר ובהווה – מתוך מחויבות עמוקה לאמת ובלי קישוטים. בפרוזה שקופה ומבריקה היא מעלה ממקלדתה, כמתוך מנורת קסמים, שושלת שלמה של דמויות מסחררות במורכבותן: סבתות שמתו בתנוחות בלתי-נתפסות, דודות גלמודות שהעלימו את אַפָּן מאלבומי המשפחה, דודים בעלי המצאות משונות, אהבות צעירות שנגדעו, עוולות ופציעות שלא הגלידו. כל אלה צפים ועולים מתוך הספר כישויות אגדיות למחצה, וסיפורן משתלב בזה של האם – משפטנית בעלת שם, אישה חופשית, חריפה ובעלת נוכחות מסעירה.

זהו סיפורה של אם שלא פעלה לפי התפיסות המקובלות על אמהות, סיפורה של בת שמסרבת להתיישר ולנהוג לפי המוסכמות – ומעל הכל, סיפורה של אהבה עמוקה, מסובכת, ישרה וכנה בלי פשרות.

דורי מנור

מרית בן ישראל היא סופרת של פרוזה ועיון. ממייסדי בית הספר לתיאטרון חזותי וספריית גן לוינסקי לפליטים ומהגרי עבודה. בעלת הבלוג "עיר האושר". בין ספריה: הרומנים אסור לשבת על צמות, טבע דומם וטרילוגיית בנות הדרקון, וספר העיון סיפורים יכולים להציל.