אדל 7 - על סתומים אין רחמים

פֶּסֶק זְמַן! כַּדּוּר הַמַּזָּל שֶׁל מַקְס בְּרוּטוּס, הַיֶּלֶד הֲכִי חָזָק בְּבֵית
הַסֵּפֶר, נִתְקַע עַל עֵץ הָאֹרֶן הֶעָצוּם שֶׁבַּפַּרְק. אָמְנָם מַקְס עוֹד לֹא
יוֹדֵעַ עַל זֶה, אֲבָל סַיְמוֹן בְּהֶחְלֵט יוֹדֵעַ – כִּי בִּגְלָלוֹ הַכַּדּוּר הִגִּיעַ
לְשָׁם... מַקְס חַיָּב אֶת הַכַּדּוּר בִּשְׁבִיל מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל חָשׁוּב,
וּלְסַיְמוֹן, מוֹלִי וְרוֹזִי יֵשׁ יוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהוֹרִיד אוֹתוֹ מֵהָעֵץ.
הַאִם יַצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַכַּדּוּר לִפְנֵי שֶׁהַמִּשְׂחָק יַתְחִיל?
הִצְטָרְפוּ לְעוֹד הַרְפַּתְקָה מְשַׁעֲשַׁעַת שֶׁל מוֹלִי, רוֹזִי וְסַיְמוֹן,
בְּסִדְרָה מֻשְׁלֶמֶת לְקוֹרְאִים מַתְחִילִים. הַסֵּפֶר סוֹפְרִים סֻכָּרִיּוֹת,
שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַסִּדְרָה, נִכְלַל בִּרְשִׁימַת הַסְּפָרִים הַנִּבְחָרִים שֶׁל
מִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.