כשגרמניה תקפה את צרפת בשנת 1940, פעלו חיילי הוורמאכט בהשפעת 35 מיליון כדורים של פרוויטין, כדור שהחומר הפעיל בו ידוע היום כסם הקשה והממכר קריסטל מת’. הכדור הזה הוא שאִפשר את מלחמת הבזק (בליצקריג) חסרת המעצורים, והפך לסם עממי במדינה הנאצית.
על סמים ברייך השלישי ידוע עד כה מעט ונורמן אולר חודר בספרו מתחת לעורם של הפושעים הגרמנים שפעלו באותם ימים. היכן שלא היה די באידיאולוגיה ובקנאות כדי להשיג את “הניצחון הסופי”, פנו במנגנון הנאצי ללא כל עכבות לעזרת הסמים. בעוד שבאופן רשמי נוהלה מדיניות מחמירה כנגדם, סמים קשים וממריצים היו נגישים למגוון רחב של אנשים באוכלוסייה הגרמנית: החל בפועלים, מורות, רופאים, עקרות בית, ולילדים כתוסף במשקאות וממתקים, ועד לחיילי הוורמאכט, האס־אס וטייסי הלופטוואפה.
גם היטלר עצמו, הצמחוני והסגפן כביכול, אהב להיעזר בתמריצים פרמקולוגיים, וקיבל בקביעות מרופאו האישי, תיאודור מורל, חומרים ממריצים שונים, תכשירי הורמונים מפוקפקים ואף סמים קשים. כך הצליח הרודן להיאחז עד הסוף בטירוף שלו. לצורך כתיבת אקסטזה טוטאלית ייחד אולר חמש שנים של מחקר בארכיונים בגרמניה ובארצות הברית. בין השאר, בחן חומרים תיעודיים שהגישה אליהם היתה חסומה עד לא מכבר, שוחח עם בני התקופה, עם היסטוריונים צבאיים ועם מומחים לרפואה.
ההיסטוריון הידוע הנס מומזן ליווה את כתיבת הספר שתורגם ל-25 שפות, והיה ברשימת רבי המכר של ה–New York Times האמריקאי, וכן Der Spiegel הגרמני. זהו ספר מטלטל ומרתק על מכונת הסמים האדירה, המכוונת והמתואמת שהניעה את הרייך השלישי על כל רבדיו: מהאזרח הפשוט, דרך טייסי חיל האוויר הגרמני ועד לאדולף היטלר.
נורמן אוֹלֶר, יליד 1970, הוא סופר גרמני המתגורר כיום בברלין. הוא למד בבית הספר לעיתונאים בהמבורג וסיים תואר אקדמי במדעי התרבות ובפילוסופיה. אולר חיבר עד כה ארבעה רומנים, כתב תסריטים וזכה במלגות ובפרסים רבים.
“ספר מעולה ומרתק... מחקר רציני, המבוסס על תחקיר מקדים מעמיק.” איאן קרשו, מחבר הביוגרפיה “היטלר”
“תרומה גדולה למחקר... ספר ראוי לציון.” אנטוני ביוור, מחבר רבי המכר “ההימור האחרון של היטלר”, “מלחמת העולם השנייה”, “סטלינגרד” ו”נפילת ברלין”
“מחקרו המרתק של אוֹלֶר על התמכרות למתאמפטמין ברייך השלישי משנה את מה שאנו יודעים על מלחמת העולם השנייה... הספר שם לו למטרה לשנות את הצורה שבה יתייחסו להיבטים מסוימים של הרייך השלישי בעתיד.” The Guardian
“חשיפה מרתקת ויוצאת מן הכלל.” BBC World News