ואזה - יוסי עקיבא

"בדרך הביתה, כמה דקות אחרי שיום ההולדת שלי נגמר ומשהו בי קצת נרגע, הבנתי שאני רוצה לחזור לרחוב. אבל הפעם כצִ'יף. הבנתי שמיציתי את החיים של לעבוד עד חמש ולחזור לתפעל את הילדים. לנסות לא לריב עם טל. לנסות ולנסות ולנסות. השוטטות הקצרה הזאת ברחוב הזכירה לי גם כמה הרחוב גורם לי להרגיש חי. והנערה על הספסל הראתה לי שאני לא באמת מצליח להפסיק לראות. ושאני עדיין מחפש. היתה תקופה שחשבתי שכבר נרגעתי. כשהמלחמה נגמרה והתחתנו. אבל לא באמת נרגעתי. ואתם יודעים מה הכי מתסכל בכל הסיפור הזה? שאני לא באמת יודע מה אני מחפש."

עמוס עדיין מחפש, וכמוהו איתי ונעה, חבריו לצוות. ערים בלילות וממתינים לשיחת טלפון – זהו מצב הצבירה של גיבורי הספר, הלכודים במעגל הסיזיפי של הסיוע לנערי הרחוב. 

מבעד לקירות פורש ביד בוטחת את עולמם של הנערים המשוטטים ברחובות ואת עולמם של המטפלים בהם. ברומן מפתיע וחכם אלה וגם אלה, כל אחד בדרכו, מחפשים ריפוי לכאבם ולומדים מחדש מה הן אחריות, חמלה ואהבה.

בהשראת שנות עבודתו ברחובות ישראל, רועי בן מנחם מעצב ז'אנר המשלב עומק מקצועי עם רומן אמיץ וצלול על גבולות הנפש, על עייפות החומר ועל התקווה שלא נגמרת, גם כשהיא נוזלת מבין האצבעות.

הספר נוגע גם בהורות וממחיש את הכמיהה של כל ילד, נער ואדם שיאהבו אותו, יראו אותו, יקשיבו לו וינסו להבין אותו ואת מה שקורה בחייו.

ד"ר רועי בן מנחם הוא מומחה לנוער במצבי סיכון. כתב את עבודת הדוקטור שלו על "חוכמת הרחוב וביטויה בחיי היומיום". ניהל את תחום עבודת הרחוב בעמותת עלם ואת המדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר. הקים ומוביל את מו"פ "ראשית" לטובת קידום עבודתם של מחנכות ומחנכי הכיתה בישראל. מחבר ספר הילדים "ההצלחה שהתחבאה" (2019). 

בן זוג לאלונה ואבא של אליה, יונתן, דני ומורי.

נאוה צוקרמן, מחלוצות התיאטרון העצמאי והפוסט־דרמטי בישראל, פורסת באסופה זו שלושה טקסטים בימתיים נועזים מתקופות שונות של יצירתה, המפרקים ומרכיבים את השפה, הגוף והעשייה הבימתית, ומהדהדים, כל אחד בדרכו, את חותמה המיוחד כמחזאית, במאית ויוצרת פורצת דרך. 
״התיאטרון של צוקרמן מגיש לצופים הרבה אווירה. נקודות החיבור בין יצירותיה לבין הקהל משתנות מצופה לצופה – ובכך מדגישות את הייחודיות שלו. [...] המחזה מבקש מהצופים לעשות הכל בכדי לשמר את החופש הפרטי שהוא בסיס האנושיות לפי צוקרמן״. 
 ynet מרב יודילוביץ׳, 
 באסופה זו: איש נקודה אישה (1988), ג׳ודי יקירתי (2000), השיטה (2003).

נאוה צוקרמן היא במאית, מחזאית, מייסדת ומנהלת אומנותית של תיאטרון תמונע בתל אביב. ייסדה את אנסמבל תמונע ב־1981 ואת תיאטרון תמונע ב־1999, כבית ליצירה עצמאית ורב־תחומית בתיאטרון, במחול ובמוזיקה. ביימה כשלושים הצגות בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבלים מובילים כגון Singapore Arts Festival (1996), פסטיבל אדינבורו פרינג’ (1985–1996), Shakespeare Festival Gdańsk (1995), Dublin Theatre Festival (1996), פסטיבל עכו (1982–1988)ופסטיבל ישראל (1985–1990). יצירותיה זכו להכרה בין־לאומית ולפרסים רבים, ובהם Fringe First (1991), ופרסי מפעל חיים מטעם קיפוד הזהב (2000), שרת התרבות (2009), פרס אגמון (2022) ופרס רוזנבלום (2024).