הספר מייאוש לתקווה הוא התמודדות פילוסופית־תודעתית עם חוויות היסוד הקיומיות בעת הזאת, שבה אבדה לרבים תחושת הביתיות, וזאת בשעה שאֵימה, צער וייאוש עוטפים את חיינו. הספר הוא סיפור מסעה של התודעה העצמית מן הייאוש והצער אל עבר התקווה. המסע הספרותי־תודעתי פותח בחוויית הצער, המבטאת תחושה של אובדן והיעדר. השתלטות הצער עלולה להוביל לייאוש, והייאוש עלול להוביל לחסימת האמונה באופק העתיד – התקווה, ולשקיעה בסבל ובכאב. הספר מצביע על כך כי הצער עצמו עשוי להוליד את התשוקה לתקווה, הנטועה ביכולת האדם להתגבר על סבלו ועל צערו, ולעצב מחדש את גורלו; כי האדם הוא יש מקַווה. הספר מורכב משלוש חטיבות: הראשונה מתמקדת בצער, השנייה בנחמה, והשלישית בתקווה. זהו ניסיון להכיל בשפה חוויות ראשונית המכוננות את חיינו. גם אם לשפה יש מגבלות, הרי שהיא יכולה לנוע בזהירות בעקבות חוויות ראשוניות ולתת להן ביטוי לשוני. טענת הספר היא כי פענוח הצער, הנחמה והתקווה עשוי לסייע בעיצוב מחודש של התודעה, ששיאו האמונה בתקווה ככוח יוצר, המאפשר התמודדות מעשית מחודשת עם חוויית הצער, הייאוש והאימה.
פרופ' אבי שגיא, עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן, לימד פילוסופיה באוניברסיטת בר־אילן, שבה ייסד וניהל שנים רבות את התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחומי הפילוסופיה, חקר התרבות והספרות, הפילוסופיה היהודית וחקר ההלכה. עורך סדרת הספרים "פרשנות ותרבות", הרואה אור בהוצאת כרמל.