בשני העשורים הראשונים של שנות האלפיים, אחרי התאוששות ממשבר כלכלי, התרחבה נוכחותם של אזרחי ישראל הפלסטינים בכלכלה היהודית. בתחילה נבע הדבר מפעילותם של גורמים פרטיים בעלי עניין – מעסיקים יהודים ובינלאומיים מכאן ועובדים ועצמאים ערבים מכאן – אבל לאחר מכן הפכה האינטגרציה הכלכלית של הערבים למדיניות ממשלתית מוצהרת. בשנת 2015 אישרה הממשלה הימנית-דתית תוכנית חומש "לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים" (החלטת ממשלה 922). בפועל, מטרת התוכנית הייתה לנצל את הפוטנציאל היצרני של אזרחי ישראל הפלסטינים על ידי משיכתם לשוק העבודה הלא ערבי ושדרוג כישוריהם – בד בבד עם המשך ההפרדה האתנו-לאומית ושימור נחיתותם הפוליטית. במסגרת התוכנית נעשו השקעות ציבוריות ביחידים וביישובים ערביים בהיקף חסר תקדים. לא פחות חדשניים היו הנחישות שבה פעלו כלכלנים בשירות המדינה כדי לחשוף ולצמצם את ההפליה התקציבית הכרונית של האוכלוסייה הערבית, וכן התפקיד החשוב שהוענק לרשויות המקומיות הערביות ביישום מרכיבים מרכזיים של המדיניות.
שילוב מתוך הפרדה: האזרחים הפלסטינים בישראל בכלכלה ניאו-ליברלית הוא הספר הראשון בנושא זה; מאמריו הם פרי עטם של חוקרות וחוקרים מתחומי הכלכלה הפוליטית, מדע המדינה, הסוציולוגיה והגיאוגרפיה, המאמצים מסגרות אנליטיות מגוונות. המאמרים מנתחים סוגיות מרכזיות הקשורות לעידן האינטגרציה הכלכלית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת, מתוך התמקדות בתוכנית החומש של 2015. בין השאר נשאל: מי יזם וקידם את התוכנית ומדוע? איזה תפקיד מילאו מאפיינים יסודיים של יחסי היהודים והערבים – בהם הפרדה מרחבית, חוסר איזון ביחסי הכוחות ועליית הפופוליזם היהודי-לאומני – בגיבושה, ביישומה ובהשלכותיה החברתיות-פוליטיות של מדיניות הממשלה? אילו השפעות היו לתוכנית על החברה הערבית עצמה ועל האי-שוויון בה?