"רץ כמו הרוח" הוא אחד הביטויים השגורים בפיהם של מי ששירתו תחתיו ואיתו. אחרים מדברים על "נשמה שנמצאת בעולם רוחני גבוה יותר", אדם שביקש לחיות את חייו לשם שמים. כולם מתארים איש בעל כוחות נפש אדירים, שחבריו הצמידו לו את הכינוי "אגדהגן". רס''ן דגן ורטמן, תלמיד ישיבה ולוחם חטיבת גולני, שנהרג ברצועת עזה בעשרה בטבת התשס"ט במבצע "עופרת יצוקה", הוא מהמעטים שהיו לאגדה עוד בחייהם.
"באהבת עולם, דגן" הוא פרוזה עדינה הסובבת את דמותו של דגן דרך סיפורם של חגי ויעל, הורים טריים המחפשים שם לבנם בכורם. הם מתלבטים אם לקרוא לו על שמו של דגן, חבר הילדות של חגי, אך חרדים מהמשא שיניחו על כתפיו. שמונה הימים הבאים ייקחו אותם למסע עומק לחקר זהותם, חלומותיהם ותפיסות עולמם.
את דגן אי־אפשר באמת להגדיר ואין דרך להמחיש, אלא רק לחוש בנוכחותו, ברסיסי האמונה וההשראה שפיזר סביבו. באהבת עולם, דגן חושף את הקוראים אל עולמות הרוח והערכים שהנחיל דגן לחייליו ומתאר את החותם העמוק שטבע בליבם של כל מי שסבבו והכירו אותו.
תמה בר נתן, אחותו של דגן, מתגוררת עם בעלה וילדיה ברמת גן ומלמדת יהדות במדרשות. היא לקחה על עצמה משימה להנציח את אחיה ולצייר במילותיה את אשר לא ניתן להגדרה.