בגדד של ראשית המאה הקודמת היתה, במובנים רבים, עיר יהודית. לפחות שליש מתושביה היו יהודים וביום השבת פסקה ממסחר.
הקורא נחשף לחיים היפים וחסרי הדאגה בבגדד של ראשית המאה העשרים, להרמוניה ולכבוד ההדדי ששררו בין מוסלמים ליהודים ולשינוי המצמרר שחל, כאשר הקולוניאליזם הבריטי, הלאומנות הערבית והארס הנאצי גררו את מסופוטמיה, העשירה בנפט, למערבולת של מלחמת העולם השנייה.
הספר מתאר את חיי היום־יום של יהודי בגדד: התרבות, המנהגים, הטעמים והריחות; מפיח חיים וצבע בעולם תוסס שהיה ואיננו עוד. כל אלה שזורים בסיפור חייה של המספרת, ויולט שאמאש: ילדותה הקסומה, התבגרותה ונישואיה.
בחלקו השני של הספר, טוני רוקה, מעורכי המהדורה האנגלית של הספר ועיתונאי לשעבר של ה"טיימס" הלונדוני, מתאר בתחקיר היסטורי ייחודי את המערכה הבריטית להחלפת המשטר הפרו־נאצי בבגדד, שסיכן את אספקת הנפט החיונית למאמץ המלחמתי של בריטניה, ואת האירועים מאחורי הפרהוד, הפרעות ביהודי בגדד ביוני 1941. פרעות אלה סימנו את סיומן של אלפיים ושש מאות השנים שבהן היתה מסופוטמיה בית לקהילה היהודית.
הספר לוקח את הקורא העברי בן זמננו למסע במחוזות החיים של הקהילה היהודית. לרבים זהו גם מסע למחוזות החיים של הוריהם מזווית חדשה ולא מוכרת.
כשקוראים את "מסע בבגדד היהודית", ספר שהוא יותר על הנאה שנמוגה ופחות על היסטוריה ופוליטיקה, קשה להימנע מהמחשבה שהכול יכול היה להיות אחרת אלמלא התפוח המורעל — הנפט. לעיראק היו לזמן מה היסודות של מדינה רב-תרבותית החיה בהרמוניה, דבר שניתן רק לחלום עליו במזרח התיכון של היום. מבחינה זו ספרה של שאמאש הוא זיכרון וגם אמירה: "ראו, זה לא בלתי אפשרי".
יאן ג'ק — הגארדיאן — פברואר 2008