ליקוט בקלות - לילך מוצפי-הראל

בשנת 2015 צייץ נתניהו: ״האתגר הגדול ביותר שאנחנו עומדים בפניו, בחיים שלנו כאזרחי ישראל וכמדינה, זה איום התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. מדברים על מחירי הדיור ויוקר המחיה, אך אני לא שוכח גם את עניין החיים עצמם”. ואכן, בעשורים האחרונים למדנו להכיר את איראן דרך אחוזי העשרה של אורניום ומיקומים אקזוטיים של אתרי גרעין; זאת בתיווכם הכמעט בלעדי של פוליטיקאים, משפיעני רשת ופרשנים לענייני ערבים.
למדנו להכיר את איראן כאיום – אך איננו מכירים את איראן.
איראן: החיים עצמם מתאר את ההיסטוריה, הפוליטיקה והטראומות שעיצבו את איראן המודרנית: את דינמיקת היחסים בין החברה למדינה; את גלגולי הקואליציות של אנשי דת עם מעמד הביניים ועם סוחרי הבזאר; את שורשי האיבה של איראן למערב, שכוללים מבצע בריטי-אמריקאי להדחת ראש ממשלה מכהן; ואת יחסי ישראל–איראן בתקופת השאה, יחסים שלימים ימקמו את הסולידריות עם המאבק הפלסטיני בחזית האג’נדה של המהפכה האסלאמית.
לצד אלה, הספר מציג פנינים מהתרבות האיראנית המפוארת ששזורה בשירה פוליטית, ספרות נושכת ועיתונות שוקקת ומראה כיצד כל אלה הניעו ומניעים מהלכים פוליטיים. איראן: החיים עצמם מגשר על פערי הידע והמניפולציות ומניח תשתית להכרת איראן שמעבר לאיום הגרעיני. איראן של החיים עצמם.


פרופ’ ליאור שטרנפלד מלמד במחלקה להיסטוריה ובתוכנית ללימודים יהודיים באוניברסיטת פן סטייט. ספרו הקודם הוא בין איראן לציון: יהודי איראן במאה העשרים (בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד. עברית: הוצאת כתב).

"אל תתפשרו על פחות ממושלם."

כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה ממורֶים, ממנהלים, מההורֶים שלכם, מעצמכם?

העולם שאנחנו חיים בו מתגמל מצוינות, אבל גם דוחף אותנו לציפיות לא אנושיות. אנחנו משווים את עצמנו בלי הפסקה, משכנעים את עצמנו שהמאמץ לעולם לא מספיק, ומודדים את הערך העצמי רק דרך תוצאות. הפרפקציוניזם הפך לתרבות שבה כולם רצים מהר יותר, עובדים קשה יותר, ומתעייפים הרבה יותר.

תומס קורן, מרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון, יצא לחקור את התופעה, והוא מראה איך המרדף אחרי שלמות דווקא פוגע במה שבאמת חשוב: ביצירתיות, בקשרים, בשקט הנפשי וביכולת ליהנות מהדברים עצמם. קורן טוען שכדי להשתחרר ממלכודת השלמות לא צריך "לתקן את עצמנו", אלא להבין שהפרפקציוניזם הוא תוצר של נורמות חברתיות בעייתיות, ושהוא הורס לנו את החיים.

להיות (לא) מושלמים הוא ספר מעורר מחשבה, שמשלב ביקורת חברתית חדה עם חמלה גדולה. ביסודו הוא מבקש להזכיר לנו שבעולם המודרני, גם "מספיק טוב" יכול להיות מצוין.

תומס קורן הוא מבכירי חוקרי הפרפקציוניזם בעולם. מחקריו הופיעו בכתבי העת והמגזינים החשובים ביותר, והרצאתו בנושא באתר TED זכתה למיליוני צפיות.

מה ידעו בני דורו על אהרן דוד גורדון? מה חשו כלפיו חבריו הקרובים, תלמידיו והפועלים שהלכו בעקבותיו?

ספר זה מרכז לראשונה בין כריכה אחת עשרות עדויות אישיות, מאמרי זיכרון ומכתבים שנכתבו על גורדון (1856–1922) - ההוגה והחלוץ שביקש לחולל מהפכה של ממש בנפש היחיד ובנפש האומה.

בין דפיו של הספר מתגלה דמות חיה ורוחשת: איש שהעדיף את המעשה על הדיבור, את השדה על בית המדרש, ואת החיים הפשוטים על כל הון ומעמד. החברים שכתבו עליו פנו אליו בכינויים כמו "אחינו החביב", "רענו ומורנו" ו"אב רחמן" - ביטויים שמעידים על קשר אנושי עמוק ונדיר.

הספר כולל ארבעה חלקים: עדויות אישיות וסיפורי זיכרון, מאמרים עיוניים על משנתו, לקט מכתבים מרגשים ששלחו לו חבריו, ותיעוד דבריו בוועידות מרכזיות — כפי שנאמרו, ללא עריכה. בין הממצאים: מאמר של ראובן בריינין משנת 1904 שלא היה ידוע לחוקרים עד היום, וכן קטעים מדמותו הספרותית של גורדון כפי שעיצב אותה ידידו יוסף חיים ברנר.

310 עמודים | הוצאת כביש אחד