אחרי השמש - עמית זרקא

קרע נקרע בין אח לאחות. פעם היו קרובים בלב ובנפש, ובשנים האחרונות השתררה ביניהם שתיקה. עכשיו מתמוטט האח ומיטלטל בין חיים למוות,
ואחותו מוזעקת אל מיטת חוליו, שם היא מואשמת האשמה זדונית, כאילו מרוב אהבתה אל אחיה היא שהביאה עליו את אסונו. האומנם אהבה אותו
“יותר מדי”, אהבה שאין עליה כפרה?
עשור אחרי ההצלחה הבינלאומית של גדר חיה והסערה שחולל סביבו, פונה דורית רביניאן בספרה הרביעי, הנועז מכל קודמיו, אל הגלעין המשפחתי
העמוק ביותר ומתחקה אחרי חרדת החטא הטמונה בו: עד כמה מותר לאהוב בן משפחה ומאיזה רגע נהפכת האהבה לרגש אסור.
השאלה האמיצה הזאת תובעת תשובה פעמיים: פעם אחת בעלילתו של רומן בדוי שכתבה רביניאן וגנזה את פרסומו לפני שנים; ופעם אחרת בתולדות
משפחתה האמיתית. שם וגם כאן טמון סוד, מעשה קיצוני שקשור באח קטן.
נפתחת חקירה פנימית, מתעתעת, וככל שמעמיקים בה מתגלה כי אותה אשמה – אם אינה רק פרי דמיונה – כוונה אל בן משפחה אחר, קרוב אף יותר.
בעברית צלולה וסוחפת חוזרת רביניאן עם יצירה מפתיעה בתכניה ובמבנה המקורי שלה: “סיפור בתוך סיפור” שחושף את המציאות שמתחת לבדיה עם
מה שרוחש במעמקיהן – רגש חתרני שאי אפשר עוד להתכחש אליו.

חיבקתי את הגוף שלי. אם היו לי כנפיים, הייתי קורעת את השמיים ונועצת ציפורניים בלב של מי שחרץ את הגורל שלך. הנשים ישבו על הכיסאות. גלגלו את העיניים מצד לצד, שתו, אכלו, בכו ומשכו באף. רציתי שילכו וייקחו את הרחמים שלהן. הסתכלתי בזווית העין על הטַרְמָה, המרפסת בקומה השנייה. הבטחתי לעצמי שהפעם אצליח לקפוץ למטה ואף אחד לא יעצור אותי. רציתי להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. סבא שלך, בָּאבָּא פְרַיִים, הסביר לי כשהייתי קטנה שהַנְשַאמָה עולה לשמיים והגופה מתגלגלת דרך המחילות עד שהיא מגיעה לארץ הקודש, ושם היא מתעוררת ביום תחיית המתים. התקווה שתשוב אליי ניחמה אותי.

 

ישראל, קיץ 1971. לדירת השיכון הקטנה של בתה קלרין מגיעה אמירה, שבנותיה מטלטלות ומעבירות ביניהן מדירה לדירה משל היתה מזוודה. מהפינה שהוקצתה לה אמירה שוכבת במיטתה, מתבוננת בחיים המצומצמים של בתה ומתוודעת לנכדתה הצעירה הדר. בעיקר, היא ממשיכה בשיחה שאינה נגמרת כבר עשרות שנים, עם בנה שעזב את עיראק לאחר הפרהוד, הצטרף לאצ"ל ונעלם.

בשבילה אתה נהר הוא רומן היסטורי מרתק המלווה את קורותיה של משפחה יהודית מבגדאד, ובעיקר את קורות אם המשפחה, מראשית המאה הקודמת בעיראק ועד שנות השבעים של המאה העשרים. מנהר החידקל העולה על גדותיו, דרך הפרעות ביהודים לצד יחסי השכנות, פערי המעמדות בקהילה היהודית, ועד למאבקים הפוליטיים בין התומכים בציונות למתנגדיהם, ואחר כך בין תומכי מפא"י לתומכי חירות – בוחנת ציונית שאלות של זהות ושייכות בצורה מרגשת ומעוררת מחשבה, ברומן שכל כולו אהבה וגעגוע. 

בשבילה אתה נהר הוא ספרה השני של ציונית פתאל־קופרווסר, סא"ל (מיל.) וחוקרת ההיסטוריה של יהודי עיראק.