"בקיצור, אני הולכת לי ככה, כמו כל בוקר, ופתאום נפער לי בור כזה במדרכה. לא, מה אני אומרת בור. בולען. ממש בולען זה היה."
ארוחת ערב ברביעייה מובילה לעיוורון זמני. פגישת אהבים במלון אינה עולה יפה. רוכב קטנוע שנחלץ מתאונה מגיע לבית דודתו ומוצא שם דבר מפליא. על פני הקרקע עוצרת תנועת הרכבות – ובחלל שמתחת לקרקע ניכרים עדיין סימני החפירה העתיקה בסלע.
בלשון מדודה ומדויקת, בכתיבה אינטימית ובהומור דק, אסף שור מצייר את דמותה של חברה המגששת באפלה. שלל הסיפורים, הדמויות והבלחי הזיכרון הנשזרים לאורך המסילה כמו מתכנסים אל אירוע המאיים להתרחש, ואולי כבר אירע וטרם התגלה במלוא משמעותו. בתנועתם המשותפת, הם חוברים ליצירת ספרות שאין כמותה.
זהו ספרו השמיני של אסף שור. קדמו לו עמרם, מוטי וסיגל (בבל), כה אמר וינסנט, החתול הטיפש, למה דג ציפור וארזת לבד (כתר) והדוב (הקיבוץ המאוחד).
"ללא ספק אחד הסופרים העבריים הטובים ביותר שכותבים כיום" - יוענה גונן, הארץ
"נדמה שאין בספריו מילה מיותרת או מחווה מזויפת, רק מיומנות סיפורית שעובדת היטב" - נוית בראל, ידיעות אחרונות