המוקיון, שראה אור לראשונה ב-1963, נחשב ליצירת מופת ולאחד מספריו האהובים והבולטים של היינריך בל, זוכה פרס נובל לספרות.
במרכז הרומן ניצבת דמותו של הַאנְס שניר, מוקיון – "קומיקאי" כהגדרתו – בשנות העשרים לחייו. הַאנְס, המגולל בגוף ראשון את קורותיו, מצוי במשבר אישי ומקצועי עמוק. אהובתו, מארי, נטשה אותו לטובת אמונתה האדוקה בדת הקתולית. משפחתו העשירה, בעבר תומכת מושבעת בנאציזם, הוקיעה אותו מקרבה וממאנת לתמוך בו. הוא סובל מדכדוך ומכור לטיפה המרה. מעמדו המקצועי בשפל המדרגה: הופעותיו, כולן על בימות זניחות ביישובים נידחים, מבוטלות בזו אחר זו, הכנסותיו דלות ומצבו הכספי בכי רע. ומכיוון שהוא עצמאי ברוחו ומודרני בהשקפותיו ובאורחות חייו, הוא גם דחוי חברתית.
ולצד הדיוקן האינטימי של צעיר שבור לב ואבוד מצייר היינריך בל תמונה רחבה של רוח הזמן והמקום: גרמניה המערבית, המתאוששת ממלחמת העולם השנייה. לאורך הספר, האנס, אגב סיפור עלילת חייו, יוצא למתקפה ניצחת הן על הדת הקתולית והן על החברה הגרמנית השמרנית. בשפה ישירה ופשוטה לרוב, ובנימה הנעה בין זעם נשכני ותיעוב עצמי לכיסופי אהבה ולחדווה והומור, הוא מצביע, ברוח המסורת הקלאסית של ליצני החצר, על הצביעות שסביבו. במהלך היממה שבה מתרחש הסיפור, מחדש האנס את קשריו עם מכריו הוותיקים ובני משפחתו, וסוגר עם כולם חשבונות ישנים.
המוקיון ממשיך לסחוף קוראים ברחבי העולם גם כיום בזכות דמותו הבלתי נשכחת של האנס שניר, סיפור האהבה היפה ושובר הלב בינו לבין מארי, והאמת והאומץ הנשקפים מהרומן גם ממרחק השנים. לא בכדי הוא זכה למעמד של קלאסיקה מודרנית, וכעת, יותר מחמישים שנה לאחר שתורגם לעברית, הספר מוגש לקוראים בתרגום חדש של חנן אלשטיין, שגם הוסיף אחרית דבר.