כל מה שלא נכתב - אמה גריי

אילו רחוב ביל היה מדבר הוא היה מספר על אהבתם של טיש ופוני, סיפור על מאבק, נאמנות, כמיהה ותקווה שגוברים על ייאוש ואי־צדק. ברומן נועז זה של ג'יימס בולדווין מובא סיפורם מפיה של טיש בת התשע עשרה, לאחר שארוסה פוני, שהיא נושאת את ילדו ברחמה, נופל קורבן לעלילת שווא ונכלא באשמת פשע נורא על לא עוול בכפו. המאבק לטיהור שמו נקרא בתזזית של תשוקה ועצב. הדרמה שוברת שיאים כשטיש וכמה מבני המשפחה מקריבים הכול למען שחרורו של פוני, בשעה שאחיותיו ואימו בוחרות להתנער ממנו. המתחים בין שחורים ללבנים, הפערים בין אלה שיש להם לאלה שאין להם עוטים כסות דרמטית בסיפור אהבה מרגש וכובש, בוטה ולא מתפשר, שדמויותיו החיות, הממשיות כל כך, נחרתות בנשמות הקוראים ומעניקות לו איכות על־זמנית.

אם רחוב ביל היה יכול לדבר הוא מהרומנים הנודעים של ג'יימס בולדווין, מחבר ארץ אחרת, שראה אור בספרייה לעם ב־2019. הרומן עוּבד לסרט קולנוע זוכה פרסים ב־2018.

אוֹ הנרי, בשמו האמיתי ויליאם סידני פורטר, הגיע לניו יורק בשנת 1902 וחי בה שמונה שנים בלבד, עד מותו ב־1910 בגיל ארבעים ושבע, עני וחסר כול. הוא נודע כשתיין מועד והשתייה "תרמה" לא מעט לבריאותו הרעועה ולבסוף למותו משחמת הכבד.

יותר מכול ניו יורק שבתה את ליבו. בכתיבתו בולטים כמה מוטיבים המתייחסים לכרך שאהב כל כך, לעיר שכינה "בגדד על הרכבת התחתית". הוא אהב מאוד את מגוון טיפוסיה ומאפייניה הייחודיים שלא מצא להם דומים בערים אחרות שהשווה אותה אליהן. גם כאשר הוא מתאר את פושעיה, שוטריה, סרסוריה, אנשי הדת המושחתים שלה, צביעותם של "שומרי הסף" שלה – הכול נובע מאהבה עמוקה לעיר, לטיפוסיה ולאופייה הייחודי. כרך בעל שלל צבעים וגוונים, צחוק ודמע, טיפוסים קשוחים בעלי לב רחום, רחמנים בעלי אופי, בעלי שפה בוטה. בזכות או הנרי מובאות כל התכונות הללו אל ציבור הקוראים. ניכר בסיפוריו הניו יורקיים הרצון העז של או הנרי להשתייך, להיות חלק מן העיר הנפלאה, האכזרית, הסנטימנטלית והאנושית הזאת.

ששת הסיפורים שבחרנו לקובץ צנוע זה עוסקים בהיבטים רבים של ניו יורק שאין־ספור גוונים לה. [המתרגם]